בר"ע 22962-06-22

תקציר

בית הדין החליט שלא להתערב בהחלטת בית הדין האזורי בערעורו של נהג אוטובוס על פגיעת העבודה המוכרת לו ועל דרגת הנכות שנגרמה לו לאחר מכן. המבקש טען כי הוועדה הרפואית לעררים שגתה בכך שקבעה כי נכותו הנוירולוגית היא 20% במקום 10%, וכי היה על הוועדה להפעיל באופן חלקי את תקנה 15, בהתחשב בבעיותיו האורתופדיות. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה הייתה סבירה, שכן היא התבססה על התיק הרפואי של המבקש ועל בדיקה קלינית. הוועדה ייחסה את חוסר יכולתו של הפונה לעבוד בעיקר לאירוע מוחי, ולא לבעיותיו האורתופדיות, שהשתפרו לאחר הניתוח. כמו כן, בית המשפט אישר את שיקול דעתה של הוועדה שלא להפעיל את תקנה 15, שכן השפעתה של הנכות האורתופדית על יכולתו של המבקש לעבוד כנהג אוטובוס הייתה מזערית, אם בכלל. התקנה נועדה לתקן ליקויים תפקודיים ואינה ישימה בכל תרחיש בו קיימת השפעה זניחה על כושר העבודה. במקרה זה, בית המשפט הסכים עם הערכת הוועדה כי האירוע המוחי היה הגורם העיקרי לאבטלה של המבקש ודחה את הערעור, ללא צו להוצאות.