ת"א 10423-05-15

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הבקשה לחייב את המשיבים להפקיד ערבות להוצאות המבקש ואת התגובות שהוגשו על ידי שני הצדדים. לאחר שקילה ראויה של הבקשה והטענות שהוצגו, החליט בית המשפט כי יש להיעתר לבקשה. ההחלטה מתבססת על הוראות סעיף 353א לחוק החברות, בהתחשב באיתנותם הפיננסית של המשיבים ובנסיבות המקרה. בית המשפט קבע כי יש לחייב את המשיבה מס' 1, שבבעלותה מספר חלקות קרקע אך לא הוכיחה את שווי השוק שלהן או את זמינותן למימוש בתוך זמן סביר, להפקיד ערבות. בתצהיר שהגיש המשיב מס' 2, מנכ"ל המשיבה מס' 1, חסרו הפרטים והראיות הדרושים לביסוס חוסנה הכלכלי של החברה. זאת ועוד, טיבה של התביעה, המבקשת סעד כספי ולא מידע בלבד, אינו מצדיק חריגה מהנוהג המקובל של חיוב תובע להפקיד ערבות. עוד קבע בית המשפט כי על המשיב מס' 2 להפקיד ערבות להוצאות בשל אי מסירת כתובתו ומספר תעודת הזהות שלו במסמכי בית המשפט, דבר המקשה על המבקש לפתוח בהליכי גבייה. בהתחשב בכל האינטרסים הכרוכים בכך, בית המשפט קבע את סכום הערבות על 70,000 שקל, שיופקד בתוך 30 יום. כן חויבו המשיבים לשלם למבקש הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ₪. החלטה זו התקבלה שלא בנוכחות הצדדים ונמסרה להם באמצעות המזכירות.