ת"א 29268-04-22

תקציר

לבית המשפט סמכות טבועה לבחון את החלטות הביניים שלו, וזה כולל החלטות שלא לתת סעד זמני. לפיכך, לשופט במקרה זה נתונה הסמכות לדון ולהכריע בבקשה לביטול ובבקשות נוספות, שהן למעשה עיון חוזר בהחלטה שהתקבלה ביום 16.11.2023. הבקשות נדחות משום שהן מבוססות על טענות לא מבוססות. התובע לא הביא ראיות מספיקות לביסוס טענותיו בדבר מרמה וקנוניה, למרות שנטל ההוכחה במקרים אלה גבוה יותר מאשר בתיקים אזרחיים. זאת ועוד, התצהירים הנוספים שהגיש התובע לא היו משכנעים והוגשו לאחר שהנתבעים הצביעו על הליקויים בבקשה הראשונית. מהצהרות הנתבעים והקונה עולה כי לא היו הסכמים נוספים מעבר להסכם המכר. עוד הצהירה הרוכשת כי לא התקשרה עם קדם נכון למועד ההחלטה וכי היא אינה אחראית לנכונות המצגים שהציגה קדם לצדדים שלישיים. גם טענת התובעת כי אי החתימה על הסכם המכר בסמוך למועד ההחלטה והעיכוב בדיווח על העסקה לרשות המסים מהווים שינוי נסיבות, אינה משכנעת. ההחלטה מיום 16.11.2023 לא קבעה מועד לחתימת הסכם המכר, וההסכם נחתם בסופו של דבר ביום 9.1.2024. התובע לא סיפק כל הצדקה לטענתו כי האיחור בדיווח על העסקה לרשות המסים צריך להביא לביטול ההחלטה. גם יתר הדרישות שהעלתה התובעת, כגון חיוב הרוכש להגיש אישור על יתרת משיכה בסך 100 מיליון שקל, אינן מבוססות, שכן בהחלטה מיום 16.11.2023 לא נקבע תנאי כזה. לא היה צורך בדיון בבקשת הביטול ובבקשות הנוספות, מה גם שמטרתו המוצהרת של התובע הייתה לסייע לצדדים להגיע לפשרה. לבסוף, מבהירה השופטת כי הרוכש מחויב לתנאי הסכם המכר ולתנאים שנקבעו בהחלטה מיום 16.11.2023. התובע חויב לשלם את הוצאות הנתבעים והקונה, בסך 15,000 ₪.