עת"מ 4015-09-10

תקציר

פסק הדין דן בדחיית עתירה לביטול הפקעת קרקע המשמשת לחניה ציבורית. בעתירה נטען כי השימוש בקרקע אינו עולה בקנה אחד עם מטרת ההפקעה וכי אין עוד צורך ציבורי בחניה. עם זאת, השופט קבע כי הקרקע אכן שימשה לייעוד ההפקעה, קרי חניה ציבורית, וכי הצורך בחניה ציבורית במרכז העיר אינו מיושן. השופט דחה גם טענות אחרות שהעלה העותר, כגון העתירה החלופית לצמצום שטח ההפקעה ולפתיחת מעבר בקרקע המופקעת. נקבע כי השטח המופקע שימש לצורכי ציבור וכי אין הצדקה לשינוי המצב הקיים. לפיכך, העתירה נדחתה, והעותר חויב בהוצאות המשפט של המשיבים. החלטה זו התקבלה על בסיס הקביעה כי השימוש בקרקע עולה בקנה אחד עם מטרת ההפקעה המקורית וכי דרישת הציבור לקרקע ממשיכה להתקיים.