ת"א 42045-02-11

תקציר

התובע, יקב ישראלי, תבע את הנתבע, קיבוץ, על כך שלא כיבד חוזה לאספקת ענבים במשך 21 שנים. התובעת טענה כי הנתבעת ניהלה משא ומתן בחוסר תום לב והציגה מצג שווא של העובדות, וכן לא קיימה את חובתה לפעול בתום לב בעת ביצוע החוזה. בית המשפט מצא כי הנתבעת לא פעלה בחוסר תום לב במהלך המו"מ שכן גילתה לתובעת כי היא מחויבת בחוזה קודם לאספקת ענבים לצד אחר. עם זאת, בית המשפט קבע כי הנתבעת לא פעלה בתום לב בעת ביצוע החוזה בכך שלא הודיעה לתובע על ההליכים המשפטיים שיזם הצד השלישי למניעת אספקת ענבים לתובע. זאת ועוד, הנתבעת החריפה את חוסר תום הלב שלה לאחר ההליך המשפטי כאשר המשיכה להטעות את התובעת בדבר יכולתה וכוונתה לספק ענבים. באשר לנזקים, קבע בית המשפט כי התובע פעל בחוסר תום לב בשנת 2007 אך בתום לב בשנים 2009 ו-2010. למרות שחוות דעת המומחה שהגישה התובעת הייתה פגומה, בית המשפט התרשם כי לתובעת נגרמו הפסדים בשנים 2009 ו-2010 ופסק 325,000 ₪ כפיצויי הסתמכות, 850,000 ₪ כפיצויי קיום ו-50,000 ₪ כפיצוי בגין עלות רכישת שתילים. כמו כן חויב הנתבע לשלם את הוצאותיו המשפטיות של התובע.