בב"נ 2085-11-18

תקציר

בית המשפט דוחה את הבקשה לביטול צו הריסה מנהלי של מבנה שנבנה ללא היתר על אדמתו הפרטית של המבקש. המבקש טען כי יש לבטל את הצו משום שהבניין הושלם ואוכלס, ולכן לא היה בסיס עובדתי ראוי לצו. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקש לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענות אלה וכי הבניין אכן לא היה גמור ולא מאוכלס בעת ביקור המפקח. עוד טענה המבקשת כי יש לפסול את הצו משום שהפקח פרץ לביתה שלא כדין, אך בית המשפט מצא כי טענה זו הופרכה בעדותו של המפקח ולא שוכנע. זאת ועוד, טען המבקש כי דרישת ההיוועצות לא התקיימה, שכן יו"ר הוועדה המקומית לא התייעץ ישירות עם התובע. בית המשפט קבע כי חובה זו קוימה מאחר שהמפקח העביר את התיק לתובע, אשר מסר חוות דעת משפטית כתובה הממוענת לנותן הצו. גם טענת המבקש כי הקרקע מיועדת למגורים ולכן הצו אינו מוצדק נדחתה, שכן בית המשפט קבע כי השאלה הרלוונטית היא האם המבנה נבנה בהיתר, מה שלא היה. בית המשפט דחה את הטענות בדבר היעדר מדיניות אכיפה ברורה ואי שוויון, ואישר את שיקול דעתו של המשיב לבחור בערוץ האכיפה המינהלי ואת הימנעותו של המבקש מלהוכיח מניע פסול כלשהו מאחורי הצו. לבסוף, נדחתה גם טענתה של המבקשת בדבר חוסר הגינות פרוצדורלית ביחס לזימונה לחקירה, שכן בית המשפט מצא כי החקירה לא מנעה את הוצאת הצו, שהתרחשה לאחר המועד שנקבע לחקירה. המבקש חויב לשאת בהוצאות המשיב, וההחלטה ניתנה לטובת המשיב.