תפ"ח 801/05

תקציר

הנאשם במקרה זה הורשע ברצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין ועתר לעונש מופחת לפי סעיף 300א לחוק, המאפשר לבית המשפט לחרוג מעונש מאסר העולם החובה הקבוע בעבירת הרצח אם הנאשם יכול להוכיח כי בעת ביצוע הרצח יכולתו הייתה מוגבלת באופן משמעותי בשל הפרעה נפשית חמורה או פגיעה ביכולת השכלית. ההגנה הציגה שתי חוות דעת פסיכיאטריות לפיהן הנאשם סובל מהפרעת דיכאון קשה, שלדברי אחד המומחים עשויה הייתה לגרום לו להיות תוקפני ולבצע את הרצח. עם זאת, חוות הדעת של התביעה, שהתבססה על תצפית של תשעה ימים על הנאשם בבית חולים פסיכיאטרי, הגיעה למסקנה כי הנאשם אחראי נפשית למעשיו והבין היטב את הפסול שבפשעו. בית המשפט הסכים עם עמדת התביעה, וקבע כי הנאשם לא הוכיח ברמה הנדרשת כי סבל מהפרעה נפשית קשה בעת הרצח. חוות הדעת של המומחה מטעם ההגנה לא היו עקביות וסתרו זו את זו, כאשר מומחה אחד דחה על הסף את ערכה של חוות הדעת של השני. יתר על כן, התנהגותו של הנאשם במהלך הרצח הצביעה על מודעות מלאה לפסול שבמעשיו, ובית המשפט הסתמך יותר על חוות דעת המומחה מטעם התביעה ועל עובדות המקרה מאשר על עדות ההגנה הפסיכיאטרית הספקולטיבית. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את בקשת הנאשם להקלה בעונשו והטיל עליו עונש מאסר עולם חובה בגין עבירת הרצח, החל מיום מעצרו.