בג"צ 205/94
פסק-דין עליון
תקציר
העותר, בעל זקן ותיק, ביקש להחליף את ערכת המגן הישנה שלו - שהונפקה לקראת מלחמת המפרץ - בערכה מיוחדת המיועדת לבעלי זקן. עם זאת, תקנות ההגנה האזרחית חייבו את בעלי הזקן לחתום על "הצהרת זקן" כדי לקבל את הערכה המיוחדת, ובה צוין כי זקנם גודל מטעמי דת. העותר, חילוני, סירב לחתום על ההצהרה ונשללה ממנו הערכה המיוחדת. הוא טען כי התקנה מפלה ופוגעת בכבוד האדם. המשיב, לעומת זאת, הצדיק את התקנה באילוצים תקציביים בטענה כי המדינה אינה יכולה להרשות לעצמה לספק ערכות מיוחדות לכל דורש. בג"ץ פסק לטובת העותר, והגיע למסקנה כי הזכות לגדל ולהחזיק זקן היא חלק מכבוד האדם, ללא קשר לאמונה דתית. בית המשפט מצא כי התקנה יצרה הבחנה בלתי חוקית בין בעלי זקן, שכן המניעים החילוניים לגידול זקן לא היו שונים דיים ממניעים דתיים. יתר על כן, ההנחה שבעלי זקן חילונים יגלחו את זקנם בשעת חירום הייתה מופרכת. השופטים הסכימו כי אילוצי תקציב אינם מצדיקים אי-שוויון, וכי הוראת התקנה המפלה פוגעת בכבוד האדם ובדרישות המשפט המנהלי. הם ביטלו את התקנה והורו לשר הביטחון לקבוע הסדר חדש ושוויוני לחלוקת ערכות מגן. המדינה נדרשה לשלם לעותר שכר טרחת עורך דין, וניתן צו סופי בעתירה.
חקיקה מקושרת
בג"צ 205/94 עקיבא נוף נ' מדינת ישראל-משרד הביטחון, עליון (29.1.1997)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.