ו"ע 51689-05-22

תקציר

המערער, מר רפאל לרר, ביקש לפסול את ועדת הערר בראשות המשיב, מינהל מיסוי מקרקעין בחיפה, מלדון בערעורו. המערער טען, כי דברים שאמר המשיב בישיבת קדם משפט מצביעים על כך שחוות הדעת של הוועדה כבר "נעולה" והחליטה לדחות את הערר, דבר היוצר חשש ממשי למשוא פנים. עם זאת, המשיב טען כי יש לדחות את בקשת הפסילה מחוסר עילה. החלטת המשיב, עליה ביקש הערעור לערער, דחתה את בקשת המערערת להאריך את המועד לקבלת הטבת מס שבח בשל משבר הקורונה. המערער סבר כי החלטת הוועדה נקבעה מראש, ועל כן ביקש לפסולה. ועדת הערר דחתה את בקשת הפסילה של המערער. בית המשפט קבע כי טענת המערערת נעדרת שחר, שכן עיתוי הבקשה אינו ראוי ואינו עולה בקנה אחד עם הדין. המערער לא העלה את הפסילה בישיבת קדם המשפט, אלא המתין למעלה משבועיים, דבר שגרם לשיהוי מיותר. על הוועדה היה מוטל להתוות לשני הצדדים את הסיכונים והסיכויים של התיק, והערותיה לא הצביעו על חוסר נכונות לשמוע את טענות המערער. יתר על כן, פסיקתה הקודמת של הוועדה בסוגיה משפטית דומה לא היוותה עילה לפסילה, שכן שופטים מרבים להביע דעה שיפוטית בעניינים שבפניהם. לפיכך, מעורבותו הקודמת של המשיב במקרה דומה לא העלתה חשש למשוא פנים. בסופו של דבר, הוועדה הגיעה למסקנה כי בקשת הפסילה של המערער היא טקטיקה מאוחרת, וככזו הורתה למערער לשאת בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דינו. החלטת הוועדה לדון בערר נותרה על כנה, עם מועדים קבועים להמשך ההליכים.