ע"פ 2617/05

תקציר

השופט פותח בקובעו כי יש לדחות את הערעור בשל ראיות מספיקות המוכיחות את אשמתו של המערער. השופט מבהיר כי אמנם נדיר שערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים של הערכאה הפרוצדורלית, אך יש הצדקה לעשות כן במקרה זה. השופט בוחן את הראיות שהוגשו ומוצא כי אין די בטיעונים שהציג בא כוח המערער כדי להפוך את ממצאי בית המשפט המחוזי. באשר לטענה בדבר ההודעה הראשונה שנגבתה מהמערער, מודה השופט בפגם בהתנהלות המשטרה, אך מציין כי בית המשפט המחוזי נקט משנה זהירות וביסס את הרשעתו על הודאתו המוקלטת של המערער. השופט בוחן את קלטות החקירה והתמלילים ומגיע למסקנה כי הודאתו של המערער, בשילוב עם דברי עדים נוספים, מהווים ראיה מספקת כדי להרשיעו באי מניעת פשע. השופט דן במהות העבירה, בייחודה ובקשיים הכרוכים בה. למרות מורכבות זו, השופט סבור כי יש מקום להטיל חובת דיווח על עבירות חמורות העומדות להתרחש, כגון הצתה, המהווה סכנה ממשית לחיים ולרכוש. השופט מסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המערער ידע על מזימתו של סולימאן לבצע הצתה והתייחס אליה ברצינות, אך לא נקט אמצעים סבירים למניעתה. יתר על כן, השופט מדגיש כי ביטול כתב האישום נגד סולימאן אינו משפיע על הרשעתו של המערער, שכן העבירה של אי מניעת פשע מתמקדת בהתנהגותו של הנאשם ואינה דורשת הוכחה לביצוע העבירה בפועל. באשר לגזר הדין, השופט סבור כי הוא ראוי ומצדיק את דחיית הערעור. השופטת פרוקצ'יה והשופט אלון מסכימים עם ההחלטה, ומדגישים את הצורך בהקפדה על אי מניעת תיקי פשיעה.