ע"א 163/09

תקציר

המערערת הזמינה מהמשיבה עבודות נגרות עבור ביתה ושלושה בתי הארחה. פרטי העסקה היו שנויים במחלוקת בין הצדדים. המערערת טענה כי הוסכם עליהם במסמך שהוכן ביום 15.3.05 ונחתם ביום 7.4.05, ואילו המשיב הסתמך על הזמנות עבודה מיום 20.3.05. בית משפט קמא העדיף את גרסת המערער, ומצא ראיות לצו שהושמט ותיקונים שנעשו בקבלות המשיב. ערכאת הערעור נעתרה, שכן המשיב לא הביא כל ראיה שתתמוך בטענותיו ואף סתר עצמו בחקירתו הנגדית. גם טענת המשיב כי הסכום הנקוב בהסכם היה בלתי סביר נדחתה מאחר שלא סיפק כל תשתית עובדתית. בית המשפט אף קיבל את החלטתו של בית משפט קמא לבסס את פסק הדין על הסכום הממוצע המוערך על ידי שתי חוות דעת מומחה בנוגע לליקויים, במיוחד נוכח ההסכם הפרוצדורלי המעניק לבית משפט קמא שיקול דעת רחב. בהודעת הערעור נטען להטיה מצד בית משפט קמא, שגם היא נדחתה. הכלל של אי התערבות בהחלטות על הוצאות משפט הוחל גם הוא, בהינתן שלשני הצדדים היו הצדקות סבירות. כתוצאה מכך, שני הערעורים נדחו ללא כל פסיקת הוצאות.