ע"א 2887/04

תקציר

המערערים, בעלי שתי חלקות קרקע, הגישו תביעה לסילוק המשיבים מרצועת קרקע שהופקעה לצורך הרחבת כביש. המערערים טענו כי השימוש שעשו המשיבים במקרקעין חרג ממטרת ההפקעה וכי ניתן היה להספיק לחלק קטן יותר מאדמתם לצורך הרחבת הכביש. בית משפט קמא דחה את התביעה, והוביל את המערערים לערער על ההחלטה. הערעור נסב על השאלה האם הפקעת מקרקעי המערערים הייתה חוקית, ובפרט אם היקף הקרקע שהופקעה היה נחוץ להרחבת הכביש. בית המשפט מצא כי החלטת בית משפט קמא הייתה שגויה וכי כל השטח שהוכרז לא הופקע כדין. בית המשפט קבע, כי זכות הקניין של המערערים נפגעה במידה העולה על הנדרש, שכן הפקעת מקרקעין לטובת נתיב שלישי עתידי אינה מוצדקת. עם זאת, בשל קשיים מעשיים והאינטרס הציבורי, בית המשפט לא הורה על ביטול ההפקעה. תחת זאת, היא אפשרה למערערים לבקש סעד כספי בהליך נפרד בגין החלק שהופקע שלא כדין. למערערים נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. המשיב מס' 1 היה אמור לשלם הוצאות אלה, ואילו המערערים ישלמו הוצאות למשיבה מס' 2. החלטת בית משפט קמא בוטלה אפוא באופן חלקי, והערעור התקבל בעניין זה.