פר"ק 2173/06

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת כונס הנכסים כי לא ניתן להטיל על האחרון חובות שנצברו טרם מינוי כונס נכסים, לרבות חובות הקשורים לשימוש חורג. דרישת הרשות לתשלום לא הבחינה בין סוגים שונים של חובות או עיתויים, הנוגעים למבנה כולו ולא לשטחים ספציפיים שנמכרו, ולכן אינה יכולה לעמוד כמות שהיא. בעוד שהרשות רשאית לדרוש דמי שימוש מופרזים בגין השימוש הנוכחי של ריטליקס בקרקע שרכשה, השאלה מי נושא בעלות זו, הכונס או ריטליקס, חורגת מתחום בקשה זו. באשר לדמי חכירה מהוונים בגין שטחים שנמכרו על ידי כונס הנכסים, בית המשפט מצדד ברשות וטוען כי אין מדובר בחובות עבר אלא בחובות חדשים שנצברו מרגע השבת הזכויות. טענת הכונס כי ניתן היה לדרוש את החוב מוקדם יותר נדחית, שכן החוב נובע משינוי הזכויות הנוכחי. כמו כן, חתימת הרשות על בקשות להיתרי בנייה בשנות ה-90 אינה מהווה הסכמה לשינוי הייעוד, והזכויות שבידי רטליקס עדיין מיועדות לתעשייה ולמלאכה בלבד. משכך, גם טענת ההתיישנות נדחית. עוד קובע בית המשפט כי אין לתת לכונס הנכסים ארכה להתנגדות לשומת הרשות, אלא משאיר מקום לשומה מעודכנת עם מועד חדש להתנגדות. לבסוף, הרשות נדרשת להמציא שומה חדשה המוגבלת לוותק הכונס ולשטחים שנמכרו, תוך ציון העובדה שהמחזיקים הקודמים ייהנו ממפרק, שהכונס סיכל לכאורה את מינויו. החלטה זו תועבר לצדדים על ידי המזכירות.