ב"ל 57309-02-24

תקציר

הסוגיה המשפטית המרכזית במקרה זה נסובה סביב סמכותה של ערכאת הערר לדון בהחלטות ועדות ערר לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי. העיקרון הקבוע הוא שבית המשפט יכול לדון בשאלות משפטיות רק כאשר ועדה טועה בדין, חורגת מסמכותה, מסתמכת על שיקולים זרים או מתעלמת מהוראה מחייבת. באופן קריטי, קביעת הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הם עניינים רפואיים הנופלים בסמכותה הבלעדית של הוועדה. חידוש משפטי משמעותי שהודגש הוא חובתו של גוף מעין שיפוטי, כמו ועדת הערר, לנמק את החלטותיו. זה מקל על ביקורת שיפוטית. במקרים שבהם עניין מוחזר לוועדה בצו בית משפט, הביקורת השיפוטית העוקבת מוגבלת להערכה אם הוועדה עמדה בהוראות הספציפיות של פסק הדין המאריך. הניתוח במקרה זה מצביע על כישלון של הוועדה לדבוק בפסק דין קודם של החזרה. פסק דין זה חייב במפורש את הוועדה לשקול מחדש את נכותו של המערער, תוך התייחסות ספציפית לבדיקת EMG מיום 15.2.2022, ולהערכה קודמת של ד"ר סולה מיכאל. נראה כי החלטת הוועדה לאחר מכן סותרת את הראיות שנדרשו לשקול. למרות בדיקת EMG מיום 15.2.2022 שהצביעה על "CTS חמור ביד שמאל" והחמרה במצב העצב המדיאני בהשוואה לבדיקת 1.9.2020 (בה צוין "CTS בינוני ביד שמאל"), הוועדה הגיעה למסקנה כי חל "שיפור" במצבו של המערער. יתר על כן, הצהרת הוועדה בדבר "גלי F בתחום הנורמה" עבור הבדיקה מיום 15.2.2022 אינה נתמכת בתוצאות הבדיקה שסופקו ונראית שאינה עולה בקנה אחד עם ממצאי הבדיקה הקודמת. פער זה בין תוצאות הבדיקה לבין מסקנת הוועדה מצביע על כישלון בהערכה מחדש של הנכות כפי שנדרש בפסק הדין להחזרה. הטענה כי ממצאי הבדיקה הקלינית אמורים להספיק, וכי ה-EMG הוא בדיקת עזר בלבד, נתפסת כחותרת תחת צו בית המשפט הקודם. בית המשפט מדגיש כי הסתמכות הוועדה על ממצאים קליניים בלבד אינה מתקנת את הפגם בהחלטתה, במיוחד כאשר לא שקלה כראוי את תוצאות ה-EMG בדיונים קודמים. לאור פגמים פרוצדורליים אלה וחוסר היכולת לכאורה לפתור את חוסר העקביות ללא החזרת מעצר נוספת לאותה ועדה, נעשה חידוש משפטי בפועל: התיק מועבר להרכב אחר של הוועדה הרפואית לעררים. הדבר נעשה על מנת להבטיח דיון מחודש וחסר פניות בערעור, כאשר הפאנל החדש אינו חשוף לפרוטוקולים של הוועדות הקודמות, במטרה למנוע התבססות של נימוקים פגומים קודמים. היעדר צו להוצאות הוא שיקול מעשי, המשקף את ייצוג המערער על ידי עורך דין לסיוע משפטי. ההוראה לתקופה של 30 יום להגשת בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה קובעת את המסגרת הפרוצדורלית להמשך הפנייה.