ת"פ 40370/05

תקציר

הנאשם והמנוח, אולג, היו חברים שעבדו שניהם כמאבטחים והחזיקו ברישיונות לאקדחים שלהם. ב-26 בדצמבר 2005 הם החליטו לערוך תחרות כדי לראות מי יכול לשלוף את האקדח הכי מהר. כל אחד מהם לקח את האקדחים שלו, פרק אותם והוציא את המחסניות כדי לוודא שאין כדורים, ואז המשיך בתחרות. לאחר הסיבוב השני, טען הנאשם מחדש את אקדחו והניח אותו על השולחן. אולג ביקש כדור שלישי, ובזמן שאולג התכונן אליו, הנאשם הרים את אקדחו מהשולחן, לא שם לב שהוא טעון, כיוון אותו לעבר אולג, לחץ על ההדק והרג אותו. השאלה המרכזית בתיק הייתה האם מעשיו של הנאשם מהווים הריגה או גרימת מוות ברשלנות. התביעה טענה כי הנאשם פעל מתוך כוונה פלילית, ידע את הסיכונים הכרוכים בכך ונטל סיכון בלתי סביר בתקווה למנוע את התוצאה. ההגנה טענה לגרימת מוות ברשלנות, וטענה כי הנאשם סבר שהאקדח היה פרוק ונקט אמצעי זהירות. עם זאת, בית המשפט מצא כי עדותו של הנאשם על כך שהאמין שהאקדח פרוק אינה אמינה, והוא אכן שכח או לא שם לב שטען אותו מחדש. בית המשפט הגיע למסקנה כי מעשיו של הנאשם מגשימים את יסודות ההריגה – מעשה אסור (משחק באקדח טעון וכיוונו לעבר אולג) שתוצאתו מוות, עם היסוד הנפשי של מחשבה פלילית, לרבות מודעות לסיכונים ולקיחת סיכונים בלתי סבירה. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת הנאשם לטעות במצב העניינים, שכן לא העלה על דעתו שהאקדח פרוק. לפיכך, הרשיע בית המשפט את הנאשם בהריגה, תוך הדגשת חומרת העבירה והצורך בהרתעה, וגזר עליו עשרים שנות מאסר.