ת"א 57512-07-12

תקציר

התובעת, שרכשה חלקת אדמה בגוש עציון בשנת 1944 ורשמה אותה על שמה כמה עשרות שנים לאחר מכן, תבעה את הנתבעת, אחת מבעלות הקרקע השכנות, למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא הבעלים של חלקת אדמה בשטח כולל של 522 דונם. שטח זה כולל את שטחי קיבוץ ראש צורים, מבנים של המועצה האזורית גוש עציון ובית הספר האזורי על "הגבעה הצהובה". הרקע למחלוקת הוא פנייתה של התובעת לפקיד רישום המקרקעין באיו"ש בבקשה לתקן את שטחם וגבולותיהם של המקרקעין הרשומים על שמה. אביו ודודיו של הנתבע התנגדו לבקשה זו, מה שהוביל לתביעה הנוכחית. בית המשפט קבע, כי די בראיות התובעת, לרבות מסמכים היסטוריים, מפות ועדויות, כדי להוכיח כי הקרקע המדוברת הייתה בבעלות קודמיה בתפקיד, מהם רכשה את הנכס, וכי גבולותיה של קרקע זו תואמים את אלה המתוארים במסמכי הרישום של התובעת. בית המשפט דחה את טענות הנתבע וקבע כי ההתנגדויות שהעלו אביו ודודיו ז"ל בהליכים קודמים לא היו בתום לב. עוד ציין בית המשפט כי הנאשם ועדיו הציגו טענות סותרות ובלתי אמינות בנוגע לגבולות ארצם, וניסו להסתיר את העובדות האמיתיות. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי זכותה של התובעת במקרקעין התחזקה נוכח היעדר כל תביעה אחרת לנכס, כמו גם התנהלות הצדדים לאורך השנים. משפחתו של הנאשם לא הגישה כל בקשה לשינוי גבולות הקרקע או לגביית דמי שימוש, גם לאחר השתלטות ישראל על השטח בשנת 1967. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את תביעתה של התובעת ולהעניק לה את הסעד ההצהרתי המבוקש, תוך שהוא מכריז עליה כבעלת הקרקע שבמחלוקת ביחס לנתבעת. הנתבע חויב לשלם לתובע את מלוא הוצאות המשפט, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪, בשל התארכות ההליכים שנגרמו בשל מחדליו וטענותיו הסותרות.