רע"א 5787/22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור להשמת תינוק בן 4.5 חודשים, שנפצע קשה והצריך אשפוז, בטיפול בני משפחתו במקום באומנה זמנית עליה הורה בית משפט השלום בירושלים. ההחלטה הראשונית להוציא את הילד ממשמורת ההורים התקבלה מחשש לשלומו של התינוק בעקבות דוחות רפואיים שהראו נזק מוחי נרחב, דימום ברשתית ושברים. ההורים הציעו להעביר את הילד למשפחה המורחבת תחת השגחה צמודה, אך ממסמכי בית המשפט עולה כי המשפחה לא זכתה להכרה נרחבת מצד רשויות הרווחה, והייתה לה מעורבות רגשית עם ההורים. דחיית עיכוב הביצוע על ידי בית המשפט המחוזי, עליה הוגש ערעור לבג"ץ, הדגישה את הצורך להגן על התינוק במרחב ניטרלי ומפוקח במלואו, וציינה את היעדר הקשר המיוחד בין המשפחה המוצעת לבין התינוק. שופט בג"ץ הסכים עם החלטות הערכאות הקודמות, תוך שימת דגש על זמניותו של האומנה ועל בחינה מחודשת של המקרה על ידי בית משפט השלום בתוך חמישה ימים, ולפיכך דחה את בקשת רשות הערעור. החלטה זו התקבלה תוך הבטחת יכולתה של האם לספק חלב אם שאוב לתינוק במהלך שהותו באומנה.