ע"ז 34561-12-20

תקציר

השופטת פותחת בהקדמה כי ההתנגדות לצוואה נדחית, שכן המתנגדת לא הצליחה להוכיח כי המנוחה לא הבינה את המסמך עליו חתמה. הצוואה נחשבת תקפה, שכן אין ראיות התומכות בטענה כי היא לא הוקראה למנוח. עקרון העל בדיני הירושה, ההכרה בזכותו של אדם לקבוע את חלוקת נכסיו לאחר מותו, נשמר. השופט מסכם כי המנוחה הבינה את מהות הצוואה, למרות לקות הראייה שלה, וכי המסמך משקף את רצונה. יתר על כן, השופטת אינה מוצאת כל ראיה להשפעה בלתי הוגנת מצד התובעת, וקובעת כי הטיפול שהעניקה התובעת למנוחה ולבעלה היה ביטוי למסירות, ולא טקטיקה מניפולטיבית. השופטת דוחה גם את הטענה כי התובע השתתף בניסוח הצוואה, ולא מוצאת כל הוכחה לטענות אלה. תחת זאת, הראיות מצביעות על עצמאותה של המנוחה ויכולתה הקוגניטיבית לנהל את ענייניה. ככלל, השופט פוסק לטובת קיום הצוואה, מורה על אכיפתה ופוסק לתובע 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין מהמתנגד. החלטה זו מחזקת את כיבוד זכותו של אדם לקבוע את חלוקת עזבונו.