ת"א 38437-01-12

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנות התקנות המסדירות את עזיבת החברים את קיבוץ עין המפרץ, בפרט בכל הנוגע לחישוב הפנסיה. התובעים, שעזבו את הקיבוץ בשנת 1997, טענו כי יש לחשב את הפנסיה שלהם בריבית מיום עזיבתם ועד למועד התשלום הראשון בגיל 65. הקיבוץ טען כי התקנות קובעות בבירור כי סכומי הפנסיה נושאים הפרשי הצמדה בלבד. בית המשפט הסכים עם פרשנות הקיבוץ לתקנות, והדגיש כי לשון הכללים היא חד משמעית. השופטת ציינה כי טענת התובעים ניסתה לערבב בין שני מרכיבים נפרדים בתקנות - תשלומי פנסיה וניכויי קופות גמל - הזוכים ליחס שונה. כמו כן, קיבל השופט את טענת הקיבוץ כי תביעת התובעים כבר נדחתה על ידי בית משפט השלום בנהריה בתביעה קודמת שהגיש התובע מס' 2, ומהווה מעשה משפטי שיש בו כדי למנוע התדיינות חוזרת ונשנית מאותה עילה. בנוסף, דחתה השופטת את טענת התובעים כי אישרו את החישובים שהציג הקיבוץ בטעות, שכן הראיות הראו את חתימתם על המסמכים הרלוונטיים. בעקבות זאת נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לשלם לקיבוץ 23,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.