המ"ש 96-12-22

תקציר

פסק הדין מתאר את דחיית בקשתו של המבקש למשפט חוזר על יסוד איחור בהגשת בקשתו. על פי סעיפי החוק הרלוונטיים, לבית המשפט שיקול דעת לקיים משפט גם אם בקשת המבקש הוגשה מעבר למועדים שנקבעו. עם זאת, על המבקש לספק הצדקה לעיכוב ולהוכיח כי הוא לא נבע מרשלנות או בחירה שלו. במקרה זה, המבקש לא סיפק סיבה משכנעת להגשה המאוחרת, והרשעתו נחשבה חלוטה. השופט מפנה למספר פסקי דין קודמים במקרים דומים, שכולם מחזקים את התפיסה כי יש לכבד מועדים פרוצדורליים, במיוחד כאשר אין הסבר סביר לעיכוב. מהות החוק, כאמור בתקדימים אלה, נועדה לייעל ולקצר הליכים, וידיעת המבקש על האישומים נגדם היא גורם מרכזי. מאחר שהמבקש לא מימש את זכותו למשפט חוזר ולא הציע הסבר תקף לעיכוב, נדחתה הבקשה למשפט חוזר. החלטה זו מדגישה את סופיות השימוע ואת האינטרס הציבורי בקיום הרשעות לפי הדין הפלילי. הזכות לערער על ההחלטה נשמרת, אך על המבקש לעשות זאת במסגרת הזמן הקבועה בחוק.