ע"פ 54/79

תקציר

משה בורוביץ, פסיכיאטר, הורשע ונגזר דינו על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בשתי עבירות. הראשון היה סחר בסמים מסוכנים, בניגוד לסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בגין מכירת כמויות עודפות של הסם הנוזלי אדולן המבוסס על מתדון למכורים לסמים במשך מספר חודשים. השני היה זיוף, בגין ביצוע רישומים כוזבים של מקבלי סמים, כולל אנשים שלא נראה שקיבלו את המנות שלהם. עם זאת, בית המשפט זיכה את בורוביץ מאשמת קבלת דבר במרמה ומעילה באימונים. בורוביץ ערער על ההרשעה ועל גזר הדין. הטענות העיקריות שהועלו היו כי ההרשעה בסחר בסמים אינה תקפה משום שלא צוין בה עסקה מסוימת, וכי עדויותיהם של המכורים לסמים שטענו כי קנו את אדולן מבורוביץ' אינן אמינות ודורשות אישוש, שלא סופק. בנוסף, בורוביץ ערער על הרשעתו בזיוף. בית המשפט העליון דחה את הערעור. נחה דעתה כי עדויותיהם של המכורים לסמים תיארו עסקאות ממשיות ואוששו בראיות אחרות, וכי הסברו של בורוביץ להיעלמותה של כמות גדולה של הסם אינו סביר. כמו כן, בית המשפט קיבל את בקשת התביעה להרשיע את בורוביץ במרמה לפי סעיף 2 לחוק לתיקון דיני העונשין, במקום בזיוף, שכן הראיות הראו כי בורוביץ השיג במרמה את התרופות מבית המרקחת באמצעות הגשת מרשמים כוזבים. בית המשפט ציין גם את חומרת פשעיו של בורוביץ, ואישר את עונשו של בית המשפט המחוזי של חמש שנות מאסר וקנס. על החלטת הרוב של השופט שמגר הסכימו השופטים בכור ובייסקי.