ת"א 58416-04-19

תקציר

תיק בית המשפט נסוב סביב טענת התובעים כי התקיימה שותפות בינם לבין הנתבע ביחס למיזם משותף. התובעת ביקשה תחילה לאכוף הסכם מייסדים ולחילופין פירוק שותפות לא רשומה, לצד סעדים כספיים נוספים. עם זאת, במהלך ההליך צמצמו התובעים את תביעתם לסעד הצהרתי בלבד, בטענה כי קיימת שותפות בינם לבין הנתבע. הנתבעים טענו כי התובע מנסה להתחמק מתשלום שכר טרחה באמצעות בקשת סעד הצהרתי. בית המשפט קבע כי התביעה תמשיך כתביעה לסעד הצהרתי, ולפיכך לא נדונו הסעדים הכספיים המבוקשים על ידי התובע. נפסק כי נטל ההוכחה לקיומה של שותפות מוטל על התובע. בית המשפט בחן את הסכם המייסדים, התנהלות הצדדים וכוונותיהם, לצד תרומת התובע למיזם. בית המשפט מצא כי לשון הסכם המייסדים, שהתמקד בהקמת חברה, מייצגת את כוונות שני הצדדים. בנוסף, התנהלות הצדדים לא הצביעה על קיומה של שותפות, מה גם שהחברה מעולם לא הוקמה, והצדדים לא ראו עצמם שותפים לפני הקמתה. עוד ציין בית המשפט כי היחסים בין הצדדים היו קצרים ומסוכסכים, והמיזם טרם הניב רווחים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי התובעים לא הוכיחו את תרומתם למיזם בכך שלא הציגו את הקוד המלא שלטענתם פיתחו, ואף לא חוות דעת מומחה שתתמוך בטענותיהם. גם טענות הנתבעים בדבר מעורבותו המינימלית של התובע במיזם הוכרו על ידי בית המשפט. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה לקיומה של שותפות בלתי רשומה. התביעה לסעד הצהרתי נדחתה, והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪. עוד ציינה השופטת כי התובע עדיין יכול לבקש סעד כספי בהליך נפרד.