ע"פ 4875/11

תקציר

ערכאת הערעור קיבלה את הערעור, תוך התאמת עונשו של המשיב ל-18 חודשי מאסר בפועל בשל חומרת עבירות האלימות במשפחה שבוצעו כלפי בת זוגו, בקובעו כי העונש המקורי חרג ממדיניות הענישה הראויה. בית המשפט הדגיש את הצורך באיזון בין שיקום לגמול, וציין כי בית המשפט המחוזי העדיף יתר על המידה את ההקלה מבלי לשקול כראוי את הנזק שנגרם לנפגע. הדו"ח הדגיש את ההשפעות הפיזיות והפסיכולוגיות החמורות של אלימות במשפחה, ובמיוחד ציין את המשקל המופרז שניתן לעובדה שהפגיעות הפיזיות לא היו חמורות. בית המשפט הדגיש את הזלזול החברתי והשיפוטי בעבירות מסוג זה וטען כי העונש חייב לשקף זאת כדי להרתיע באופן אפקטיבי התנהגות עתידית דומה. בנוסף, למרות עברו הנקי של המשיב בעבר, בית המשפט הטיל ספק בקביעה של אורח חיים נורמטיבי בשל התוקפנות החוזרת ונשנית שתועדה. בהכירו בהודאתו של המשיב אשר חסכה מהקורבן עוגמת נפש נוספת, עדיין מצא בית המשפט כי עונש עבודות השירות המקורי אינו מספק. היא הכירה בצורך במאסר, ובכך הטילה על המשיב את האחריות על פי הנחיות חקיקתיות הקובעות ענישה מחמירה יותר בעבירות משפחתיות, וחיזקה את העובדה שצעדי ענישה מוחשיים נחוצים למען הצדק והנורמות החברתיות. לפיכך, עונש המאסר של 18 חודשים היה מוצדק, בהתחשב בזמן שכבר ריצה, כאשר היבטים אחרים של העונש המקורי נשמרו.