עש"מ 4/81

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור לבית המשפט העליון על החלטת בית הדין למשמעת לעובדי מדינה בעניינו של עובד מדינה שהורשע בלקיחת שוחד. המערער טען כי העבירה בה הורשעו אינה עבירה שיש בה קלון, וביקש לבטל את פיטורין מהשירות הציבורי. בית המשפט העליון קבע כי ההרשעה בשוחד הייתה מוצדקת, שכן המערער אכן עבר עבירת משמעת שיש בה קלון. בית המשפט אישר את ההחלטה לפטר את המערער, תוך הדגשת חומרתן של עבירות השוחד והשפעתן המזיקה על אמון הציבור בשירות המדינה. פסק הדין דחה את הטענה כי בית הדין למשמעת נהג בחריפות יתר, והדגיש כי השוחד פוגע בטוהר המידות של השירות הציבורי. בית המשפט ציטט פסקי דין קודמים הנוגעים לעבירות של קלון וחומרתו המיוחדת של השוחד. משלא נמצאו ראיות המצביעות על היעדר קלון במקרה זה, נדחה הערעור, ואישר את הרשעתו של המערער ואת גזר דינו. פסק דין מקיף זה מהווה תקדים לתביעות משמעתיות נגד עובדי ציבור שהורשעו בעבירות מחפירות, תוך הדגשת חשיבות השמירה על אמות מידה מוסריות בשירות הציבורי.