ה"ש 1/23

תקציר

**ניתוח משפטי: פרשנות סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת - סמכות ההכרעה והשלכות על התמודדות בבחירות** **מבוא** ההחלטה של ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-23, בראשות השופט ניל הנדל, עוסקת בשאלות סבוכות הנוגעות לפרשנות סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת ("חוק היסוד"), העוסק בפרישה מסיעה. הבקשה להכרעה מוקדמת שהוגשה על ידי היועץ המשפטי לכנסת מבקשת להבהיר שני סוגיות מרכזיות: (1) למי הסמכות לקבוע האם חבר כנסת "פרש מסיעתו" – ועדת הכנסת או ועדת הבחירות המרכזית. (2) האם התמודדות בבחירות לכנסת חדשה, במסגרת רשימת מועמדים של מפלגה אחרת מזו שבה היה חבר בכנסת היוצאת, מהווה כשלעצמה פרישה מסיעה אסורה. **הסוגיה הראשונה: סמכות ההכרעה לגבי פרישה מסיעה** השאלה המרכזית בנוגע לסמכות ההכרעה נסובה סביב פרשנותם של שני חוקים עיקריים: חוק-יסוד: הכנסת, אשר בסעיף 6א קובע את ההגבלה על חברי כנסת שפרשו מסיעתם, וחוק הבחירות לכנסת, התשכ"ט-1969, אשר בסעיף 63 מסמיך את ועדת הבחירות המרכזית לאשר רשימות מועמדים שהוגשו "כהלכה". * **עמדת המבקש (היועץ המשפטי לכנסת) וסיעות תומכות:** לטענתם, הסמכות לקבוע האם חבר כנסת "פרש מסיעתו" היא **סמכות קונסטיטוטיבית ייחודית** הנתונה **לוועדת הכנסת בלבד**. מכאן, ועדת הבחירות המרכזית אינה רשאית לפסול התמודדות של מועמד על בסיס קביעה שהוא פרש מסיעתו, אלא אם ועדת הכנסת קבעה זאת קודם לכן. עמדה זו נסמכת על סעיף 61(א) לחוק הכנסת, הקובע כי "תקבע ועדת הכנסת ... את דבר פרישתו". * **עמדת ועדת הבחירות המרכזית (השופט הנדל):** בית המשפט, בעמדת ראש הוועדה, מקבל את עמדת המבקש חלקית, אך קובע כי יש לוועדת הבחירות **סמכות אגבית** שלא לאשר רשימת מועמדים אם היא קובעת, לצורך אישור הרשימה, כי חבר כנסת פרש מסיעתו. * **ניתוח לשוני:** הסעיף בחוק הבחירות (סעיף 63) קובע שהוועדה תאשר רשימות שהוגשו "כהלכה". לשון זו רחבה ובלתי מסויגת. בנוסף, קיים הבדל בין סעיף 6(א) לחוק היסוד, המוסר ליו"ר ועדת הבחירות סמכות לקבוע קיום קלון (עם אפשרות שלילת סמכות זו אם בית המשפט קבע כך), לבין סעיף 6א, שבו אין שלילה מפורשת של סמכות ועדת הבחירות. שוני זה תומך בכך שהסמכות קיימת. * **ניתוח תכליתי:** * **תכלית חוק-יסוד: הכנסת (סעיף 6א):** מטרת הסעיף היא למנוע "מעילה באמון הציבור" על ידי חברי כנסת הבוחרים לעבור סיעה או מפלגה תמורת טובות הנאה. המגבלה העיקרית היא אי-התמודדות בבחירות הבאות ברשימה של מפלגה אחרת. * **תכלית חוק הבחירות:** ועדת הבחירות המרכזית מופקדת על שמירת טוהר הבחירות ותקינות ההליך הדמוקרטי (סעיף 137 לחוק הבחירות). סמכויותיה נרחבות, וכוללות בדיקה האם רשימה הוגשה "כהלכה". * **השילוב:** השופט הנדל קובע כי סמכותה של ועדת הבחירות לקבוע פרישה היא **אגבית** ונועדה להגן על תכלית חוק הבחירות. היא אינה מבטלת את הסמכות הייחודית של ועדת הכנסת לקבוע את מעמדו של חבר כנסת כ"פורש" באופן קונסטיטוטיבי. כלומר, ועדת הבחירות אינה קובעת את מעמדו של חבר הכנסת, אלא רק את כשרות הרשימה לאור הוראות החוק. * **סייגים לשימוש בסמכות האגבית:** * הסמכות האגבית תופעל רק כאשר **ועדת הכנסת לא הכריעה** בעניין מעמדו של חבר הכנסת. * הוועדה תשתמש בסמכות זו רק במקרים **שאינם גבוליים** מבחינה עובדתית או משפטית, כדי להימנע מהתערבות יתר בעניינים פנימיים-פרלמנטריים. * **דרך המלך** היא פנייה לוועדת הכנסת, ועל סיעות שטענותיהן לא התקבלו בוועדת הכנסת לשקול אי-מיצוי הליכים או שיהוי. **הסוגיה השנייה: התמודדות בבחירות במסגרת רשימה אחרת – האם מהווה פרישה?** השאלה המהותית השנייה נסובה סביב עצם ההגדרה של "פרישה מסיעה" ביחס להתמודדות בבחירות הבאות. * **עמדת המבקש:** התמודדות במסגרת פוליטית אחרת **אינה מהווה כשלעצמה פרישה מסיעה**, שכן הרציונל מאחורי ההגבלה הוא מניעת "מעילה באמון הציבור" הנובעת משינוי עמדות פוליטיות בתוך הכנסת. בתקופת הבחירות, שבה המסגרות הפוליטיות מתגבשות מחדש, רציונל זה פחות רלוונטי. * **עמדת ועדת הבחירות המרכזית (השופט הנדל):** השופט הנדל **אינו מכריע בשאלה המהותית** זו. הוא קובע כי המסגרת הדיונית הנוכחית (בקשה להכרעה מוקדמת) אינה מתאימה להכרעה בכללים עקרוניים בדין המהותי. * **הנימוק:** סמכותה של ועדת הבחירות לדון בסוגיית הפרישה היא אגבית, ודרך המלך היא דיון בוועדת הכנסת, שהיא הגורם המוסמך לדון בנושאים הקשורים לחיי הכנסת. אין זה רצוי שגוף עם סמכות אגבית בלבד יקבע כללים עקרוניים בדין המהותי. * **המלצות:** * יש להפנות את הסוגיה לוועדת הכנסת (או הוועדה המסדרת) לצורך קביעת כללים עקרוניים. * הבקשה להכרעה מוקדמת לגבי הדין המהותי **נדחית**. * אם יתעורר מקרה קונקרטי בעת הגשת הרשימות, ובהיעדר הכרעה של ועדת הכנסת, ועדת הבחירות תכריע בו באופן אגבי. **השלכות וחידושים משפטיים** 1. **חידוש בסמכות ועדת הבחירות המרכזית:** ההחלטה קובעת כי לוועדת הבחירות המרכזית **סמכות אגבית** לקבוע כי חבר כנסת פרש מסיעתו, לצורך בחינת כשירות רשימת מועמדים. סמכות זו אינה מבטלת את הסמכות הייחודית של ועדת הכנסת, אך היא מאפשרת לוועדת הבחירות למנוע עקיפת החוק במקרים ברורים, במיוחד כאשר ועדת הכנסת אינה מתכנסת או אינה מכריעה. 2. **הבחנה בין סמכות קונסטיטוטיבית לאגבית:** ההחלטה מבחינה באופן ברור בין קביעת מעמדו של חבר כנסת כ"פורש" (סמכות קונסטיטוטיבית של ועדת הכנסת) לבין קביעה האם רשימת מועמדים הוגשה "כהלכה" (סמכות הנגזרת מוועדת הבחירות). 3. **הדגשת דרך המלך – ועדת הכנסת:** ההחלטה מחזקת את מעמדה של ועדת הכנסת כגורם המוסמך לדון ולפרש את הוראות חוק-יסוד: הכנסת, ובפרט סעיף 6א. הדבר נובע מתכלית החוק ומאופיו הפרלמנטרי. 4. **הגבלת השימוש בסמכות האגבית:** הטלת מגבלות על השימוש בסמכות האגבית, כגון הפעלתה רק במקרים שאינם גבוליים, נועדה לאזן בין הצורך למנוע עקיפת חוק לבין כיבוד הריבונות הפרלמנטרית של ועדת הכנסת. 5. **הפרדה בין תקופת כהונה לתקופת בחירות:** על אף שההכרעה בשאלה המהותית נדחתה, הדיון מצביע על כך שהמחוקק רואה בתקופת הבחירות (ובפרט "תקופת הדמדומים" של הכנסת) פרק זמן שונה, שבו הגבלות מסוימות על חברי כנסת עשויות להיות פחות מחמירות, בהתאם להוראות כגון סעיף 57א לחוק הבחירות. **לסיכום,** ההחלטה מחדשת בכך שהיא מכירה בסמכותה של ועדת הבחירות המרכזית לדון, באופן אגבי, בשאלת פרישתו של חבר כנסת מסיעתו, לצורך תקינות הליך הבחירות. עם זאת, היא מדגישה את הסמכות הייחודית והראשונית של ועדת הכנסת, ומותירה את ההכרעה בשאלות מהותיות הנוגעות לחיי הכנסת לגוף הפרלמנטרי.