עב"ל 516/05

תקציר

המוסד לביטוח לאומי סירב להעניק לרחל מולאיוף קצבת זקנה בהתאם לגילה המתוקן, לאחר שהגישה בקשה לתיקון תאריך לידתה בבית המשפט לענייני משפחה. המכון טען כי מולאיוף עיכב הן את בקשתה לתיקון מועד לידתה, והן את בקשתה לקצבה לאחר מכן, וכי כתוצאה מכך היא זכאית לפנסיה רק ממועד פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. מולאיוף טענה כי לא הייתה מודעת לאפשרות לתקן את גילה, ולא הצליחה להוכיח את גילה האמיתי עד שאחיה הגיש בקשה לתיקון על סמך אותן ראיות. בית הדין המחוזי דחה את תביעתה של מולאיוף, והוביל אותה לערער ישירות לבית הדין הארצי. הערעור התבסס על הטענה כי עילת התביעה בגין הפנסיה שלה קמה בעת שבית המשפט לענייני משפחה פסק לטובתה, ולכן יש לחשב את הפנסיה שלה ממועד זה ואילך. המוסד לביטוח לאומי טען כי מולאיום עיכב ביודעין את שתי הבקשות, והפנה לפסיקה קודמת כדי לתמוך בעמדתו בנוגע להשלכות של עיכוב התביעות. פסק דין הרוב, שנכתב על ידי השופט שמואל צור ואליו הצטרפו השופט יגאל פליטמן ונציג הציבור מר מיכאל חילב, דחה את הערעור. בפסק הדין נקבע כי שינוי גילו של אדם חל רק ממועד מתן פסק הדין ואילך, ולא לסירוגין. לפיכך, גילה המתוקן של מולאיוף לא התייחס למועד רישום הלידה המקורי שלה. פסק הדין אפיין פסיקה על שינוי גיל כהצהרתית ולא מכוננת, וקבע כי הגיון החוק ותקנת הציבור מכתיבים כי אדם יכול להיות בן גיל אחד בלבד בכל זמן נתון. השופט צור חלק גם על פסיקות קודמות של בית הדין הארצי בעניינים דומים, כולל המקרה של סבג, שעליו הסתמך הצוות המשפטי של מולאיוף במידה רבה. השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין ונציג הציבור יוחנן שטסמן כתבו פסק דין חולק, וקבעו כי מרגע שתוקן גילו של אדם, זהו גילו האמיתי לכל דבר ועניין, לרבות זכויות פנסיוניות. השופטים החולקים קבעו כי קביעת הגיל היא מעשה מכונן, וכי עילת התביעה לתשלום פנסיה קמה בעת קביעת הגיל על ידי בית המשפט. בסופו של דבר, החלטת הרוב דחתה את הערעור, כלומר מולאיוף לא היה זכאי לקצבת זקנה לפני מועד פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. פסק הדין ניתן שלא בפניו, ונשלח לשני הצדדים.