ת"א 52899-10-10

תקציר

פסק הדין נסוב סביב הסכסוך בין עו"ד אייל ראובינוף, שהוכרז פושט רגל והושעה מלשכת עורכי הדין, לבין הוועדה המחוזית של לשכת עורכי הדין בירושלים ("הלשכה"). הלשכה מינתה את עו"ד הרפז כאפוטרופוס זמני לענייניו המקצועיים של ראובינוף כדי לפקח על העברת ענייניו של ראובינוף. הסוגיה המרכזית שעמדה על הפרק הייתה האם ראובינוף יכול לעכב את תיקי לקוחותיו, שלטענת הלשכה אינם מהווים "ציוד" ויש להעבירם לאלתר לעו"ד הרפז. בית המשפט פסק לטובת הלשכה, וקבע כי תיקי לקוחות אינם ציוד ויש להעבירם לאפוטרופוס הזמני. פסק דין זה התבסס על מספר הוראות דין. סעיף 103 לפקודת פשיטת הרגל מחייב את הנאמן לקבל לידיו את מסמכי פושט הרגל, וסעיף 288 לפקודת החברות מאפשר לבית המשפט לדרוש הגשת פנקסי חשבונות לגבי החברה. יתרה מכך, על פי סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, עורכי דין יכולים לעכב נכסים ומסמכים של לקוחות כדי להבטיח את שכר טרחתם, אך ראובינוף לא הגיש תביעה כזו בתוך שלושת החודשים הנדרשים. בית המשפט התייחס גם לחוק המטלטלין ולחוק החוזים המתקשרים, התומכים בהעברה מיידית של התיקים לעו"ד הרפז, תוך הכרה בזכותו של ראובינוף לתבוע לאחר מכן מעמד של נושה מובטח. הרציונל מאחורי החלטה זו הוא להבטיח את טובת הלקוחות ולהקל על הפעילות הכלכלית. השופט הדגיש את דחיפות העניין ואת הפגיעה הפוטנציאלית בלקוחותיו של ראובינוף שעניינם תלוי ועומד. ההחלטה התקבלה בהיעדר הצדדים, וראובינוף חויב להעביר לאלתר את תיקי הלקוחות לעו"ד הרפז.