ע"ע 11064-01-18

תקציר

בפסק דין זה קבע בית הדין כי יש לקבל את הערעור, תוך הכרה ביחסי עבודה בין המערערים לבין החברה. נקבע כי בית המשפט המחוזי לא ניתח לעומק את כל מרכיבי המבחן המעורב, ובפרט את מבחן האינטגרציה, לצורך קביעת קשר זה. עדויות וראיות הצביעו על אינטגרציה ופיקוח ארגוניים משמעותיים, התומכים בטענת המערערים כי הם שכירים ולא קבלנים עצמאיים. חרף טענות החברה בדבר הסדר קבלני מסורתי והדגשת היתרונות הנתפסים של מעמד זה, בית המשפט לא מצא הוכחות מספקות לכך שהמערערים פעלו במסגרת עסקיהם העצמאיים. משימות חיוניות, פיקוח ורמת המחויבות הנדרשת הצביעו על יחסי עבודה. פסק הדין הפך החלטות קודמות בשל היעדר תום לב כלפי המערערים, שלא ניתנה להם בחירה במעמדם התעסוקתי. התיק הועבר לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן מחדש את זכויות המערערים, לרבות פיצויי פיטורים ופיצויים, במסגרת ההכרה בהם כשכירים. בית המשפט ביטל את חיוב ההוצאות שהוטל על המערערים, וחייב את החברה לשלם הוצאות משפט. בנוסף, הדגיש בית הדין כי הבחינות העתידיות צריכות להתאים לתקדימים שנקבעו בתיק קשור (קוטה), אשר התוו את המבחנים וההשלכות לקביעת יחסי עבודה.