ע"א 506/71

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בסכסוך שומת מס בין מערער שפוטר מעבודתו לבין פקיד השומה של מדינת ישראל. המערער, שעבד כמנהל, פוטר ולאחר מכן קיבל תשלום חד פעמי ממעסיקו כפיצוי על סיום העסקתו. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם תשלום זה מהווה הכנסה בפירות, ואם כן, האם הוא חייב במס לפי פקודת מס הכנסה. בית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובת פקיד השומה, ואישר כי הסכום ששולם למערער אכן היה הכנסה בפרי ולכן חייב במס. אולם בית המשפט העליון הגיע למסקנה שונה. בית המשפט קבע כי יש לראות בתשלום הכנסה בהון, שכן הוא נבע מהפקעת זכויותיו של המערער על פי חוזה העסקתו. עם זאת, בית המשפט גם קבע כי גם אם התשלום היה נחשב הכנסה בהון, עדיין היה חייב במס לפי הוראות פקודת מס הכנסה, ובפרט סעיף 9(7א)(א). סעיף זה מתייחס למענקי פרישה וקובע כי כל סכום המתקבל מעל סף מסוים (2,250 לירות לכל שנת עבודה) חייב במס. בית המשפט פירש הוראה זו כחלה על פיצויי המערערת, וראה בה סוג של תשלום פרישה. יתר על כן, בית הדין דן בטיבו של התשלום והגיע למסקנה כי אין מדובר בתשלום הוני חסר טעם אלא בפיצוי סביר בגין ביטול חוזה עבודה ארוך טווח. בסופו של דבר אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי ודחה את ערעורו של המערער, והורה לו לשלם הוצאות בסך 1,000 ל"י. לפסק הדין השלכות על הבנת מיסוי ההכנסה ופרשנותם של חוזי עבודה, ובפרט לעניין ביטולם והפיצוי הנובע מכך.