ת"א 19398-07-12

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה כספית בסך 1,500,000 ₪ שהגיש אלוף משנה בדימוס ששירת בחיל הים וכיום חוקר ומחבר ספרי היסטוריה צבאית. התביעה היא נגד המדינה ועובדיה בעקבות איסור פרסום שהוטל על שניים מספריו של התובע בשנת 1996, וגרם לו לנזק כלכלי ונפשי לכאורה. הספרים המדוברים, דקר ושייטת 11, אושרו לפרסום על ידי הצנזורה הצבאית, אך נאסרו לפרסום על ידי ועדת השרים למתן היתרים, שכן התובע לא קיבל אישור מהוועדה טרם פרסומם. ועדה זו מוסמכת לאשר פרסומים של עובדי מדינה בהווה או בעבר הכוללים מידע שהתקבל במהלך שירותם. המדינה פתחה בהליכים משפטיים נגד התובע, שהובילו להסכם פשרה בשנת 1999. על פי הסכם זה, משך התובע את ערעוריו על איסור הפרסום בתמורה להסכמת המדינה להסיר את האיסור על ספרים מסוימים. ההסדר כלל גם צו איסור פרסום על פרטי ההסכם. במהלך השנים הוסרו חלק מאיסורי הפרסום, ובשנת 2001 יצאו לאור הספרים המדוברים. התובע טען כי איסור הפרסום גרם לו נזק וכי הוא נבע משיקולים אישיים ונקמנות מצד נתבעים מסוימים. הוא גם טען ללשון הרע, שכן כמה גורמים רשמיים במדינה הצהירו בפומבי כי הוא פגע בביטחון המדינה. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה על יסוד תקופת ההתיישנות, שכן איסור הפרסום הראשוני הוטל למעלה מ-15 שנה לפני הגשת התביעה הנוכחית. עוד טענו כי הסכם הפשרה בין הצדדים, שאושר על ידי בית המשפט, מהווה פסק דין סופי ומוותר על זכותה של התובעת להגיש את התביעה הנוכחית. בית המשפט הסכים עם טענות הנתבעים ודחה את התביעה. בית המשפט קבע כי הסכם הפשרה היווה מעשה של בית המשפט וכי התובע לא הוכיח את טענותיו לנזק או לשון הרע. עוד ציינה השופטת כי גרסת התובע לאירועים אינה אמינה וכי המדינה ועובדיה פעלו במקצועיות למניעת חשיפת סודות ביטחוניים. לפיכך, התביעה נדחתה במלואה, והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך 20,000 ₪.