ע"ע 24807-07-17

תקציר

המשיב, עובד, תבע את המבקש, מעסיקו, בגין זכויות כספיות שונות הנובעות מהעסקתו והפסקתה, לרבות פיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית. בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל חלקית את תביעת המשיב והורה למבקש לשלם לו 36,193 ₪ זכויות כספיות ו-2,500 ₪ שכר טרחת עורך דין. המבקש ערער על פסק הדין וביקש עיכוב ביצוע, שבית המשפט אישר באופן זמני. עיקר המחלוקת נסובה סביב השאלה האם פיטורי המשיב, בשל המעשים המיוחסים לו, מצדיקים שלילת פיצויי פיטורים וביטול הודעה מוקדמת. המבקש טען כי המשיב זייף את שעות ההגעה והיציאה שלו במשך שמונה חודשים, ואילו המשיב טען כי המבקש ידע על סידורי העבודה שלו והסכים להם. בית הדין האזורי צידד במשיב, פסק לו פיצויי פיטורים אך דחה את התביעה להודעה מוקדמת. בנוסף, פסק בית הדין למשיב פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית. תביעת המבקש לניכוי בסך 16,962 ₪ נדחתה מחוסר הוכחה. המבקשת טענה כי סיכויי הערעור שלה להצליח וביקשה עיכוב ביצוע מלא. המשיב התנגד לבקשה והדגיש כי אין לעכב את מתן ההחלטות הכספיות. לדברי השופט, למבקש היה סיכוי סביר לזכות בערעור, שכן מעדותו של המנהל עולה הסכמתו של המבקש לסידור העבודה של המשיב. עם זאת, איזון סיכויי הערעור ומאזן הנוחות נטה לטובת המשיב. לפיכך, הבקשה התקבלה באופן חלקי, ורק תשלום מלוא הפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ומחצית מפיצויי הפיטורים עוכבו עד להגשת הערעור. הסכום המעוכב הופקד בקופת בית המשפט. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות משפט, ושני הצדדים עודכנו על פסק הדין.