ב"ל 73565-12-18

תקציר

החלטת בית הדין נוגעת לתביעה לתגמולי ביטוח לאומי בגין פגיעה בעבודה שנגרמה לכאורה לעובד לאורך זמן עקב תנאי עבודה, תוך התמקדות ספציפית בתיאוריה של מיקרוטראומה. התובע, שעבד פיזית במשך רוב שנות עבודתו, טען כי תנועות חוזרות ונשנות בעבודה גרמו לפגיעה בברכיו ובכתפיו. השופט בחן ביסודיות את הראיות והעדויות שהוצגו והגיע למסקנה כי הפעולות המיוחסות לפגיעה בכתף כללו תנועות שונות ומגוונות, לרבות כיפוף, הרמה ושימוש בכלים מרובים. פעולות אלה לא היו זהות או דומות במהותן, והן גם לא בוצעו שוב ושוב לאורך זמן, דבר המהווה דרישה לזיהוי מיקרוטראומה. כמו כן, באשר לתביעת הפגיעה בברך, מצא בית המשפט כי התובע עבד בתנוחה סטטית, כריעה, דבר שלא היווה פעולה חוזרת בברכיים. מאחר שהתובעת לא הציגה תשתית עובדתית למיקרוטראומה כנדרש בחוק, החליטה השופטת לדחות את התביעה. ההחלטה התקבלה על סמך נסיבותיו הספציפיות של המקרה, תוך התחשבות באופי עבודתו של התובע ובמסגרת המשפטית הקיימת כיום להכרה בנפגעי עבודה. השופט הדגיש כי מדובר בעניין של ביטוח לאומי, ולכן לא נפסקו הוצאות, ולשני הצדדים יש זכות לערער על ההחלטה בערכאה גבוהה יותר בתוך 30 יום.