רע"א 8025/11

תקציר

מפסק הדין עולה כי הבקשה בפני בית המשפט נדחית. השופט, במקרה זה, מתייחס ל"בקשה" כאל גלגול של סוגיה שנדונה בבית המשפט המחוזי מספר פעמים. הסוגיה העומדת על הפרק נוגעת לתשלומים חודשיים לקרן פשיטת רגל. השופט מציין כי יש לגשת למקרה כזה באמצעות בקשת רשות ערעור, שתינתן רק בנסיבות חריגות, ולא במסגרת ערעור בזכות. הנסיבות שבהן תינתן רשות ערעור הן כאשר מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית מעבר למחלוקת האישית, או כאשר עיוות הדין יהיה פסול אם לא תינתן חופשה. עוד מדגישה השופטת כי קביעת שיעורי התשלום החודשי כבולה לפרטי המקרה ונסיבותיו של הפרט. לפיכך, תקיפת החלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה אינה צפויה להצליח. השופט מדגיש כי החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתיק זה היו מבוססות וסבירות, בהתבסס על הראיות שהוצגו. בנוסף, מתייחסת השופטת להיבט פרוצדורלי, ומקבלת את טענת המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי להטיל תשלום חודשי גבוה ללא שימוע מעוררת קושי. השופט מציע כי יש להבחין בין החלטה על צו כינוס לבין קביעת תשלומים חודשיים. במקרה האחרון, השופט מציע כי תינתן לחייב הזדמנות להגיב, במיוחד כאשר מדובר בסכומים משמעותיים. עוד מציינת השופטת כי יש לבטל את הנוהג הקיים, הקובע צווי תשלום על סמך בקשת החייב ותשובת הממונה. לחייב צריכה להיות הזדמנות להשיב לפני קבלת החלטה, במיוחד כאשר הסכומים המוצעים על ידי הממונה הם משמעותיים. עם זאת, השופט מבהיר כי עמדה זו אינה סותרת את פקודת פשיטת הרגל, המאפשרת לבית המשפט להטיל מגבלות ללא שימוע. השופט מגיע למסקנה כי הבקשה הנוכחית אינה מספקת סיבה מספקת להצדיק רשות ערעור, ולכן היא נדחית.