ע"ע 1487/02

תקציר

פסק הדין המדובר סובב סביב ערעור של מורה על פיטוריו מבית ספר בבעלות אורט ישראל. המערער, מורה לתנ"ך ולעברית, קיים מספר פגישות ואף העביר שיעורי מבחן בבית הספר. הוא קיבל מכתב קבלה, שבו נכתב כי נדרשת הסכמת אורט ישראל. המערער סבר כי התקבל לעבודה ולא חיפש הזדמנויות עבודה אחרות. עם זאת, חודש לאחר מכן, נמסר לו כי הוא לא יועסק על ידי בית הספר. בית הדין האזורי דחה בעבר את טענת המערער, ולא האמין לטענתו כי סבר שהעסקתו וודאית. השופט מצא סתירות בהצהרותיו ובראיות לכך שחיפש באופן פעיל עבודה אחרת. בית הדין הארצי לעבודה, בבואו לדון בערעור, מתעמק בחובות הגילוי ביחסי עבודה. הם מסכימים כי חובת תום הלב ועקרון הערת האזהרה חלים במקרה זה. בית הדין מסביר כי קיימת חובת גילוי מוגברת ביחסי עבודה, שהיא אובייקטיבית ומושרשת במהותם של יחסי עובד מעביד. חובת גילוי מוגברת זו מאוזנת מול הזכות לפרטיות. השאלה המרכזית היא האם היה על המערער לגלות על פיטוריו הקודמים מבית ספר אחר ברשת אורט ישראל מסיבות פדגוגיות. בית המשפט קובע כי הצהרתו של המערער בטופס שלימד בעבר, מבלי לגלות את נסיבות עזיבתו, לא מילאה את חובת הגילוי שלו. בית המשפט מוצא כי הימנעותו של המערער מגילוי מידע זה, במיוחד כאשר הוא רלוונטי במישרין להתאמתו כמורה, הפרה את עקרון תום הלב. מנהל המשיב אישר כי לו היה יודע את הסיבות לפיטוריו הקודמים של המערער, לא היה מעסיק אותו. לפיכך, בית הדין לעבודה מגיע למסקנה כי הערעור חסר שחר ולא יתקבל. בנוסף, חויבה המערערת בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד של המשיב, בסך 5,000 ₪ בתוך 45 יום. ההחלטה היא סופית, ניתנת בהיעדר שני הצדדים, ונשלחת אליהם בהתאם.