בג"צ 444/81

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בעתירה למשמורת על שני ילדים שהוריהם התגרשו בארצות הברית. על פי הסכם הגירושין שאושר על ידי בית משפט בארה"ב, האם והאב קיבלו משמורת משותפת על שני ילדיהם, אך הילדים יגורו בעיקר עם אמם. עוד נקבע בהסכם כי הילדים יגדלו על פי ערכי הדת היהודית וכי לא ניתן יהיה לשנות את מקום מגוריהם ללא הסכמת שני ההורים או צו בית משפט. עם זאת, התגלעה מחלוקת בין ההורים בנוגע לחינוך הדתי של הילדים, מה שהוביל את האם להביא את הילדים לישראל ללא הסכמת האב. בג"ץ קבע כי פעולת האם מהווה הפרה בוטה של הסכם הגירושין וזכויותיו הטבעיות של האב כהורה. בית המשפט גינה את פעולת האם, המקבילה לחטיפה, והדגיש כי אין לפתור את ההבדלים בחינוך הדתי בין הורים גרושים באמצעות חטיפת ילדים. עם זאת, בית המשפט התחשב בטובת הילדים, שהיא בעלת חשיבות עליונה. לאחר בחינת הנסיבות, החליט בית המשפט כי החזרת הילדים לארה"ב תגרום להם עוגמת נפש נוספת וכי השארתם בישראל עם אמם, למרות מעשיה הפסולים, היא הרע במיעוטו. לפיכך נדחתה העתירה להחזרת הילדים לארה"ב. החלטה זו התקבלה בחוסר רצון, שכן בית המשפט הוטרד מהאפשרות לתגמל את האם על מעשיה הפסולים. בית המשפט הדגיש כי השיקול המרכזי הוא טובת הילדים וכי ישראל לא תשמש מקלט לחוטפי ילדים. בנוסף, הוצאות האב ושכר טרחת עורך הדין חויבו על ידי האם.