רע"א 1928/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בנוגע לבקשת רשות ערעור על פסק דין בעניין החזר אגרת בית משפט. המחלוקת המקורית נגעה למכרז של מינהל מקרקעי ישראל, שהוביל להגשת תביעות על ידי שני הצדדים המעורבים, ובמסגרתן צד אחד שילם אגרת בית משפט בסך 1,200,000 ₪. לאחר ניסיון גישור כושל, חזר התיק לבית המשפט המחוזי, ובסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכם פשרה שסיים למעשה את הסכסוך. לאחר מכן ביקשו המבקשים החזר של אגרת בית המשפט, אשר ניתנה תחילה על ידי בית המשפט המחוזי אך בוטלה לאחר בקשת ביטול על ידי המשיבים. רשם בית המשפט המחוזי והערעור שהוגש לאחר מכן לבית המשפט המחוזי בירושלים פסקו שניהם נגד המבקשים, תוך שהם מצטטים את לשונן הברורה של תקנות בתי המשפט (אגרות), הקובעות כי ניתן להחזיר אגרה רק אם הסתיימו הליכי הגישור, מה שלא היה המקרה כאן. המבקשים טענו כי ההחלטה צריכה להתבסס על שיקול דעת למניעת עוול, אך החלטת בתי המשפט קמא שלא להשיב את האגרה נשמרה, שכן התקנות מתייחסות במפורש להליכי גישור ולא לדיונים בבית המשפט. פסק דין זה מהווה דחיית בקשת רשות ערעור, ובכך מאשש את פסקי הדין הקודמים ושומר על אי החזר אגרת בית המשפט.