ע"פ 100/55

תקציר

התיק שהוצג עוסק בבקשה לחופשה לצורך ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שם הורשעו המבקשים בתקיפה בעקבות קטטה עם שכניהם. שורשיה של קטטה זו נעוצים בסכסוך קודם שבו היו מעורבים ילדיהם. בית המשפט מצא את המבקשים אשמים על סמך סעיפים 249 ו-250 לפקודת החוק הפלילי, 1936, והטיל קנסות כספיים. המבקשים ערערו על פסק הדין, בטענה לסירובו של השופט לתקן הערות עדים, להיעדר הצדקה לפסקי דין מסוימים ולאי שימוש בהצהרת עד שעשויה להיות חיובית. למרות שהכיר בפגמים פרוצדורליים, הגיע בית המשפט למסקנה כי אלה לא גרמו עוול למבקשים. בנוסף, בית המשפט התייחס לסוגיה שנויה במחלוקת הנוגעת להודאה ולהשפעה של ראיות הרשעה קודמות של המבקש, אשר בסופו של דבר נקבע כי טופלו באופן לא ראוי. עם זאת, על פי הדיווחים, השופט התעלם מראיות אלה במתן פסק דינו. ערעורים נוספים על עדויות סותרות נדחו, שכן סתירות קלות לא ערערו את הראיות העיקריות התומכות בהרשעה. לפיכך, בקשת הערעור נדחתה בתחילה, תוך שבית המשפט הכיר בחששותיה הפרוצדורליים, ואיפשר לדון בשיקולי ערעור נוספים בנפרד.