בג"צ 50/89

תקציר

פסק הדין נסוב סביב עתירה שהגיש עובד שפרש לגמלאות ותבע פיצויי פיטורים מהמדינה בגין תקופת שירותו העודפת. העותר עבד בממשלת המנדט בשנים 1935-1941 ולאחר מכן הצטרף למשרד האוצר עד לפרישתו בשנת 1984. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם יש לחשב את תקופת שירותו של העותר בממשלת המנדט במלואה או רק בארבע חמישיות ממנה, כפי שנקבע בתקנה 12 לתקנות שירות המדינה (גמלאות). בית הדין האזורי קיבל את טענת העותר, אך בית הדין הארצי לעבודה הפך החלטה זו. בג"ץ, בהסכמה עם פסיקת בית הדין הארצי, דחה את העתירה. בית המשפט קבע כי פרשנותו של בית הדין הארצי לחוקים הרלוונטיים סבירה ועולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעת העותרת לאי ביצוע פסק הדין, בדבר חובת תשלום פיצוייה של הלנה, בשל היעדר טעות משפטית מהותית. השופט א' ברק והשופטת ט' אור הסכימו עם פסק הדין. פסק הדין הדגיש את היקפה המצומצם של התערבותו של בג"ץ בפסקי דין של בתי הדין לעבודה ואת אופיו הספציפי של משפט העבודה, תוך התייחסות גם לתנאים לביצוע פסקי דין ולחיוב בהוצאות.