עת"מ 49020-11-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בעררים על החלטת ועדה מקומית לדחות תכנית בניה ובקשות להיתר בניה שהוגשו על ידי תדיראן סוללות בע"מ ושתי חברות מקבוצת אבי עגורנים: אביוד נכסים ומנופי אבי. תדיראן ביקשה להעביר את מפעל ייצור הסוללות שלה מקריית עקרון לחלקת אדמה שרכשה ב-2016. הקרקע המדוברת כפופה לתכנית המתאר בר/232, המייעדת אותה לשימוש תעשייתי, ותכנית בר/1/232 המפורטת יותר. הוועדה המקומית סירבה לדון בבקשתה של תדיראן להיתר בנייה אלא אם תוגש תוכנית בנייה. הוועדה דרשה שינויים בתוכנית זו, אותה הגישו תדיראן ומנופי אבי, אך נדחתה, מה שהוביל את שתי החברות לפנות לוועדה גבוהה יותר. הוועדה העליונה אישרה את תוכנית הבנייה והורתה לוועדה המקומית לדון בבקשות להיתרי בנייה, אך זו נדחתה לאחר מכן. הן תדיראן והן הוועדה המקומית ערערו על דחיות אלה. תחילה התייחס בית המשפט לשאלה האם לוועדה העליונה הייתה סמכות לדון בעררים על החלטת הוועדה המקומית לדחות את תכנית הבנייה. נמצא כי אמנם אין בסיס משפטי מפורש לערר כזה, אך ההחלטה חסמה למעשה את בקשות היתר הבנייה של החברות, והעניקה לוועדה העליונה את הזכות לדון בעררים לפי הדין הרלוונטי. בית המשפט מסכים עם החלטת הוועדה העליונה בנוגע לסמכותה, ומציין גם כי מספר פסקי דין קודמים תומכים בעמדה זו. בהתייחסו לגופו של עניין, מוצא בית המשפט כי נכונה קבעה הוועדה העליונה כי תכנית הבנייה אינה מהווה שינוי מהותי מהתכנית הקיימת, ולכן אישרה אותה. עוד קובע בית המשפט כי לוועדה העליונה הייתה סמכות לדון בבקשות להיתר בנייה, וכי הצעדים הפרוצדורליים שנקטה לא פגעו בזכות השימוע של העותרים. המחלוקת המשמעותית ביותר נוגעת לשאלה האם מפעל הסוללות המתוכנן של תדיראן מנוגד לתוכנית הרלוונטית, בשל שיקולים סביבתיים. התוכנית קובעת כי "לא תותר הקמת מבנים שאינם עומדים בתקנות ובחוקי הגנת הסביבה". העותרים טוענים כי המפעל אינו עומד במדיניות מרחקי ההפרדה של המשרד להגנת הסביבה, ולכן לא ניתן לאשר אותו. עוד הם טוענים כי השימוש בקרקע להקמת מפעל סוללות מהווה שימוש חורג, שכן הוא נועד להרחיק שימושים מטרדים מיישובי הסביבה. בית המשפט מסכים עם העותרים כי מפעל הסוללות אינו עומד בתקנות איכות הסביבה, ולכן לא ניתן לאשר אותו על פי התוכנית הנוכחית. היא מדגישה כי החלטת הוועדה העליונה לאשר את הבקשה להיתר, המותנית בקבלת אישור המשרד להגנת הסביבה, הייתה שגויה, שכן התוכנית עצמה אוסרת על בנייה שאינה תואמת. באשר לטענה כי השימוש בקרקע מהווה סטייה מכוונתה של התכנית להסיר שימושים מטרדים, מציין בית המשפט כי סוגיה זו אינה רלוונטית עוד, שכן התכנית היא בת למעלה מ-20 שנה ולא הועברו שימושים כאלה. עוד נכתב כי גם אם הדבר היה רלוונטי, הוועדה העליונה קבעה בצדק כי הבקשות להיתרים מותירות די מקום לשימושים כאלה. לסיכום, בית המשפט מקבל את העתירות נגד תדיראן והוועדה המקומית, ומבטל את החלטת הוועדה העליונה לאשר את בקשת ההיתר של תדיראן, בנימוק שהיא אינה עומדת בתקנות איכות הסביבה. העתירות נגד אביוד נכסים ומנופי אבי נדחות, שכן בית המשפט מאשר את החלטת הוועדה העליונה בנוגע לבקשותיהם להיתר. כל צד אחראי להוצאותיו המשפטיות, ואילו הוועד העליון ותדיראן יכסו במשותף את הוצאותיהם המשפטיות של העותרים.