ע"א 545/59

תקציר

פרשת דן בע"מ נ' פקיד השומה, ת"א 5 היא מחלוקת מס בין דן בע"מ, אגודה שיתופית המנהלת שירותי תחבורה ציבורית, לבין פקיד השומה של מחוז תל אביב. בשנות המס 1955–1957 הוציאה האגודה כ-100,000 ש"ח על ביגוד שסיפקה לחבריה ולעובדיה הקבועים. פקיד השומה קבע כי הוצאה זו חייבת במס הכנסה ויש לנכות אותה משכר העובדים. דן בע"מ ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, בטענה כי הבגדים סופקו כבגדי עבודה ולכן מהווים הוצאה עסקית הניתנת לניכוי. שופט בית המשפט המחוזי, ש' לוינברג, קיבל חלקית את הערעור, והבחין בין בגדי קיץ וכובעים, שאותם ראה כבגדי עבודה, לבין בגדי חורף ונעליים, שאינם מיועדים לעבודה בלבד. עם זאת, השופט ויתקון מבית המשפט העליון פירש את הוראות המס הרלוונטיות באופן רחב יותר, וכלל את שתי מערכות הבגדים כהכנסה חייבת. תוך הכרה במורכבות הגדרת ההכנסה, קיבל השופט ויתקון את המבחן הפונקציונלי של בית המשפט המחוזי לבגדי עבודה, אך הרחיב אותו גם לבגדי החורף. יתר על כן, השופט ויתקון סטה מהפסיקה האנגלית, המבחינה בין הטבות הניתנות בעין לבין אלה הניתנות במזומן, ובמקום זאת הציע גישה מורכבת יותר. הדבר היה כרוך בבחינת מהות ההטבה והכוונה העומדת מאחוריה. בהסתמך על פסק דין אנגלי שניתן לאחרונה, Wilkins v. Rogerson, קבע השופט Witkon כי הטבות הניתנות בעין, גם אם אינן ניתנות להמרה ישירה למזומן, עדיין יכולות להוות הכנסה חייבת במס. עם זאת, ערכן של הטבות כאלה צריך להיקבע על פי שוויין בפועל, ולא על פי מחיר שוק היפותטי, שכן הדבר יהיה בלתי סביר.