רמ"ש 18399-12-23

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך רכושי בין בני זוג פרודים בישראל. הסוגיה העומדת על הפרק היא האם לפרק את הבעלות המשותפת בדירת מגורים שהייתה בשלבי בנייה ולא שימשה קודם לכן למגורי בני הזוג. האישה רצתה את הזכות לגור בנכס עד למכירתו, או לפחות עד שבנה הקטין יסיים תיכון, ואילו הגבר הסכים לחסל את הנכס אך ביקש מכירה מיידית. בית המשפט החליט לדחות את בקשת האישה. בית המשפט קבע כי יש להחיל את חוק הקניין "הרגיל", המקנה לכל אחד מבני הזוג זכות לדרוש פירוק מיידי של הרכוש המשותף. השופטת נימקה את החלטתה בכך שבמקרה זה שיקולי דיני המשפחה אינם גוברים על דיני הקניין, שכן הנכס לא שימש למגורים לפני משבר הנישואין ולא היה לו ערך רגשי הקשור אליו. יתר על כן, דחיית המכירה עלולה לעכב את השלמת הבנייה ולפגוע ברווח הכלכלי שיושג ממנה, מה גם ששני הצדדים היו מעוניינים במכירה. עוד ציינה השופטת כי האישה יכולה לעתור לקבלת פתרונות דיור חלופיים עבורה ועבור הקטין. לפיכך, החליט בית המשפט לדחות את בקשת האישה והורה לה לפנות את הבית בתוך 21 יום, תוך פסיקת הוצאות לגבר בסך 5,000 שקל. החלטה זו אינה קובעת כיצד יחולקו התמורה ממכירת הבית, עליה יחליט בית משפט קמא במועד מאוחר יותר.