עפ"ת 38098-03-23

תקציר

השופט, לאחר שעיין בערעור ונספחיו, ושמע את טיעוני הצדדים, אישר את הערעור על פסק דינו של בית המשפט הפרוצדורלי. ממצאיה של הערכאה הפרוצדורלית התבססו על שיקולי היגיון, שכל ישר וסבירות העדות, דבר שאינו מקנה לה יתרון אינהרנטי על פני ערכאת הערעור. יתר על כן, בית המשפט הפרוצדורלי התעלם מראיות חשובות שהיו יכולות לאשש את עדותם של השוטרים. השופט הדגיש כי בית המשפט הפרוצדורלי לא קבע ממצאים כלשהם לגבי מהימנות העדים, ולא קבע כי עדויות השוטרים היו שקריות. תחת זאת, היא הסתמכה על חישוביה והנחותיה שלה, שלא עלו על עדותו של השוטר, שהצהיר בעקביות כי שמר על קשר עין עם הרכב שבו נהג המשיב. השופט התייחס גם להנחות היסוד של בית המשפט הפרוצדורלי לפיהן השוטר איבד קשר עין עם הרכב וקבע כי הן בלתי סבירות ואינן עולות בקנה אחד עם השכל הישר. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי התביעה הביאה די ראיות כדי להוכיח מעבר לספק סביר כי רכבו של המשיב הוא זה שנמדד על ידי השוטר, וכי הוא נסע במהירות של 194 קמ"ש באזור עם מהירות מותרת של 110 קמ"ש. לפיכך, קיבל השופט את הערעור, מצא את המשיב אשם בעבירה והרשיע אותו בהתאם. לאחר מכן הועבר התיק לבית המשפט הפרוצדורלי לצורך מתן גזר הדין.