ס"ע 36265-09-11

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לבחירת התובע לתפקיד גזבר במכרז פומבי שפרסמה המועצה המקומית עין מאהל. ועדת מינהל השירות במשרד הפנים פסלה את בחירתו של התובע בשל קרבתו המשפחתית למהנדס המועצה, מה שגרם לתובע להגיש תביעה המבקשת לבטל את החלטת הוועדה ולהכריז על מינויו כחוקי. בתוך כך, ביקשה התובעת גם צו מניעה זמני שימנע פרסום מכרז חדש לתפקיד. המועצה המקומית לא הביעה התנגדות למינויו של התובע, בעוד המדינה התנגדה לכך. בית המשפט איחד את הדיון בצו המניעה הזמני עם התביעה העיקרית. התובע טען כי החלטת הוועדה הייתה בלתי סבירה, חרגה מסמכותה והתעלמה מעובדות רלוונטיות. בנוסף, ערערה התובעת על תחולתם הרטרואקטיבית של שני חוזרי מנכ"ל הנוגעים להגבלות העסקה של קרובי משפחה ברשויות המקומיות. המדינה, לעומת זאת, טענה כי תביעת התובע הוגשה בשיהוי ודינה להידחות. היא גם הגנה על סמכות הוועדה ועל חוקיות החלטתה, וטענה כי החוזרים הוצאו במסגרת סמכויות הרשות להבהיר את החוק הקיים. לאחר ששקל את הראיות והעדויות, מצא בית המשפט כי תביעת התובע לא הוגשה באיחור מיותר, שכן התובע לא היה מודע להחלטת הוועדה עד אוגוסט 2011. באשר לערעור הרשות, קבע בית המשפט כי התובע לא הסכים לסמכותה של ועדת מינהל השירות בכך שהשתתף בהליך המכרזי, שכן לא הוזמן להופיע בפני הוועדה. בית המשפט פירש את ההוראות הרלוונטיות בצו המועצות המקומיות ובחוזרי המנכ"ל, והגיע למסקנה כי החוזרים הרחיבו את היקף ההגבלות מעבר לפרשנות המילולית של החוק. נקבע כי החוזרים אינם פרשנות גרידא אלא הרחבה של החוק, ותחולתם הרטרואקטיבית על עניינו של התובע תהיה בלתי סבירה. בית המשפט קבע כי התובע מונה כדין לתפקיד גזבר על סמך החלטת ועדת הבחינה, שכן לוועדת מינהל השירות לא הייתה סמכות להתערב. משכך, קיבל בית המשפט את תביעת התובע, הכריז על מינויו כדין והורה למדינה לכסות את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של התובע. כל צד היה אחראי להוצאות המשפט שלו, בהתחשב בעמדת המועצה המקומית. פסק הדין ניתן ביום 20.3.2012, כאשר לצדדים הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.