ת"א 34198-03-12

תקציר

התובעים, תושבי מושב חבלט, מנסים מזה עשרות שנים להסדיר את זכויותיהם בחלקות המגורים עליהן בנו, ומבקשים להירשם כחוכרים. החלקות המדוברות הן בבעלות הקרן הקיימת לישראל ומנוהלות על ידי רשות מקרקעי ישראל, והן חלק מחריץ הקרקע של המושב המוחכר לאגודה השיתופית של המושב. ניסיונותיהם של התובעים להסדיר את זכויות הקניין שלהם, שהחלו בשנות ה-90, סוכלו על ידי גורמים שונים, לרבות מדיניות מנהל מקרקעי ישראל, מדיניות המושבים ושינויים בחוק. התובעים עתרו בעבר פעמיים לבית המשפט לקבלת סעד, פעם אחת בשנת 1996 ופעם אחת בשנת 2000, שהסתיימו בשני פסקי דין. פסק הדין הראשון עודד את התובעים לממש את זכויותיהם על פי הדין הקיים, ואילו פסק הדין השני דחה את תביעתם נגד רמ"י, בקובעו כי לתובעים לא הייתה כל התקשרות חוזית עם רמ"י ולכן אין להם זכויות מוקנות בחלקות. לאחר מכן המשיכו התובעים לנהל משא ומתן עם מנהל מקרקעי ישראל והאגודה השיתופית של המושב לחכירת המגרשים. בשנת 2007 כמעט הושג הסכם, אך בסופו של דבר הוא לא אושר על ידי הנהלת רמ"י. מאוכזבים, פנו התובעים שוב לבית המשפט. התביעה הנוכחית מבקשת לאכוף את זכותם של התובעים להירשם כחוכרים של כל שטח חלקותיהם, או לחילופין לחייב את מנהל מקרקעי ישראל להחכיר להם את החלקה שעליה בנוי מקום מגוריהם, ושתי חלקות נוספות בכל מגרש. הנתבעים טוענים כי לתובעים אין זכות חוקית בחלקות, כי בקשותיהם כבולות להחלטות הנוכחיות של מועצת מקרקעי ישראל, וכי הליכים קודמים בין הצדדים משתיקים את טענותיהם הנוכחיות של התובעים. בית המשפט פוסק לטובת הנאשמים. היא קובעת כי התובעים לא הוכיחו זכות חוקית בחלקות, כי טענותיהם אינן נתמכות בפסקי הדין הקודמים וכי לא הופרה הבטחה שלטונית. זאת ועוד, התנהלותם של התובעים עצמם, לרבות דחיית הזדמנויות קודמות להחכיר את החלקות, מערערת את טענותיהם הנוכחיות. לפיכך, התביעה נדחית מבלי שנפסקו הוצאות למי מהצדדים. פסק הדין מציין את המורכבות הניצבת בפני מתנחלים בשל השינויים התכופים במדיניות מנהל מקרקעי ישראל ומעודד את הרשויות למצוא פתרונות לביסוס זכויות המתנחלים בנוגע לאדמות ישראל.