עפ"ת 2235-04-13

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לתאונת דרכים שאירעה ביום 2.5.2010, בה נהגה המערערת ברשלנות, שהובילה לתאונה בה נפצעה ובנוסעיה וגרמה לשיתוק קשה של אחד מהם. בית משפט השלום באשקלון הרשיע את המערערת על סמך הודאתה בנהיגה רשלנית, נהיגה במהירות בלתי סבירה וגרימת חבלה של ממש. בית משפט קמא גזר עליה ארבעה חודשי עבודות שירות, שנתיים פסילה מלנהוג, פיצוי לנפגעת ומאסר על תנאי. המערער ערער על הכרעת הדין בטענה כי גזר הדין חמור מדי, ואילו המשיבים התנגדו לערעור בטענה כי החלטת בית משפט קמא ראויה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, והסכים עם קביעתו של בית משפט קמא בדבר רף רשלנות גבוה והעונשים שהוטלו, לרבות עבודות שירות, פסילה ופיצויים. בית המשפט המחוזי הדגיש כי נסיבותיה של המערערת, לרבות ילדיה הקטנים, אינן רלוונטיות למאסר בעבודות שירות, ובית משפט קמא שקל את כל הגורמים הרלוונטיים. בנוסף, הפיצוי הכספי שנפסק היה סביר ולא סותר את חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לפיכך, הערעור נדחה, ופסק הדין וגזר הדין המקוריים אושרו.