בג"צ 1161/06

תקציר

במקרה דנן, שתי עתירות ביקשו להרוס מבנים שנבנו באופן בלתי חוקי ללא היתר ביהודה ושומרון. העתירות נגעו לשלושה מבנים בעין סאכי ולחמישה מבנים מדרום למזרעת אל-קבליה, ונגד חלקם כבר הוצאו צווי הריסה. העותרים, בהם תנועה התומכת בהתיישבות יהודית ומתאם לפינוי מאחזים פלסטיניים בלתי חוקיים, טענו כי רשויות האכיפה כושלות ביישום חוקי התכנון והבנייה, דבר המוביל לבנייה בלתי חוקית נרחבת. הם האשימו את הרשויות באכיפה שטחית בלבד של החוקים וטענו כי חלק מהמבנים אף אוכלסו למרות צווי ההריסה הקיימים. לעומת זאת, טענו המשיבים, האמונים על אכיפת החוק באזור, כי פעולותיהם מוגבלות משיקולי ביטחון, תקציב ומשאבים, המחייבים אותם לתעדף תיקים מסוימים על פני אחרים. הם ציינו את המאמצים לאכוף את חוקי התכנון וציינו כי מבנים רבים נהרסו במהלך השנים, אך הדגישו את מורכבות האיזון בין האינטרס הציבורי ליכולות המבצעיות. בית המשפט קבע כי לא יתערב בשיקול הדעת ובקביעת סדרי העדיפויות של הרשויות, אלא אם כן יש ראיות להימנעות בלתי סבירה מאכיפת החוק. הוא אישר כי בעוד אכיפת החוק היא חיונית, היא דורשת ניהול משאבים המבוסס על סדרי עדיפויות שנקבעו. בית המשפט לא מצא כל פגם באסטרטגיית האכיפה או בסדרי העדיפויות שקבעו הרשויות, והגיע למסקנה כי התשובות לעתירות היו סבירות. לפיכך נדחו העתירות, תוך הדגשת אמון בית המשפט בשיקול הדעת של הרשויות בניהול אתגרי אכיפת החוק, מבלי שזוהתה עילה להתערבות שיפוטית.