ב"ל 59524-12-21

תקציר

התובע, חקלאי במקצועו, תבע את המוסד לביטוח לאומי להכיר במחלת הריאות שלו כפגיעה בעבודה עקב חשיפה ממושכת לחומרים מזיקים כגון חומרי הדברה, אדי סולר ואבק חקלאי. עם זאת, השופטים מצאו סתירות וסתירות רבות בטענות התובע ובראיותיו. בטופס התביעה הראשוני לא היו פרטים, ותיאורי התובע על חשיפתו לחומרים מזיקים היו כלליים ולא ברורים. המסמכים שהוצגו, לרבות תלושי שכר, חשבוניות ותצהירים, הוגבלו לתקופה קצרה, והתובעת לא הציגה הסבר מניח את הדעת להיעדרם של מסמכים משנים מאוחרות יותר. טענות התובע בדבר היקף ותדירות חשיפתו לחומרים רעילים, שטח משקו ושיטות הריסוס לא נתמכו בראיות חיצוניות וסתרו את עדויות העדים. התובעת גם לא סיפקה פרטים ספציפיים על סוגי החומרים בהם נעשה שימוש ותדירות השימוש בהם. יתר על כן, טענותיו בדבר חשיפה לדשנים ולאבק חקלאי לא הוזכרו בתביעתו הראשונית וחסרות כל ייחוד. המסמכים הרפואיים שהציג התובע לא הספיקו כדי לבסס קשר בין מחלת הריאות שלו לבין סביבת עבודתו. בנוסף, היסטוריית העישון של התובע, שלא הוזכרה באופן עקבי בתצהיריו, ובעדויותיו, סתרה את טענותיו. בשל היעדר תשתית עובדתית וחוסר עקביות בטיעוניו ובראיותיו של התובע, הגיעו השופטים למסקנה כי הוא לא הצליח להוכיח קיומה של פגיעה בעבודה או מיקרוטראומה שנגרמה כתוצאה מחשיפתו לחומרים מזיקים. לפיכך, תביעתו להכרה במחלת הריאות שלו כפגיעה בעבודה נדחתה. בהיותו הליך של ביטוח לאומי, לא נפסקו הוצאות, וכל אחד מהצדדים יכול היה לערער על ההחלטה תוך 30 יום מקבלתה.