ב"ש 1216/85

תקציר

הכרעת הדין הנדונה עניינה בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על זיכוי פלילי בבית המשפט המחוזי. המשיב הורשע במספר עבירות מס אך זוכה מאחרות. לאחר פסק הדין פנו מכריו של המשיב – שלא היו עורכי דינו – לפרקליטות המדינה ויצרו רושם כי אין בכוונת המשיב לערער, מה שגרם למדינה להכין ערר משלה. עם זאת, בסופו של דבר ערער המשיב לבית המשפט המחוזי ביום האחרון האפשרי, מה שגרם לכך שערעור המדינה הוגש באיחור. לאחר מכן פנתה המדינה לבית המשפט העליון בבקשה להארכת מועד להגשת ערעורה. בית המשפט העליון קבע כי חוק סדר הדין הפלילי אמנם מעניק לבית המשפט שיקול דעת רחב להאריך מועדי ערעור, אך יש להפעיל סמכות זו בזהירות, במיוחד כאשר מאריכים את המועד האחרון שקבעה המדינה לערעור על זיכוי. העקרונות להארכת מועדים בתיקים אזרחיים יכולים לחול גם על תיקים פליליים, דהיינו, שהארכות ניתנות בדרך כלל בשל קשיים אובייקטיביים שאינם בשליטת המבקש, בעוד שטעמים המיוחסים למבקש, כגון רשלנות או טעות, נוטים פחות להצדיק הארכה. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי המשיב יצר במתכוון או שלא במתכוון חוסר ודאות לגבי כוונתו לערער, וערעורו ברגע האחרון בבית המשפט המחוזי היה מהלך לא מוצדק ומטעה. מאחר שהמדינה לא התרשלה בהכנת הערעור בעצמה ובהינתן שאין צורך בטעם מיוחד להארכת המועד במקרה זה, נעתר בית המשפט לבקשת המדינה להארכת מועד. בית המשפט הדגיש את הצורך במהירות בהגשת בקשה להארכה וקיבל את הסבר המדינה לעיתוי בקשתה. לפיכך, ערעור המדינה על זיכויו של המשיב התקבל.