ה"פ 45613-08-17

תקציר

העותר הגיש תביעה נגד עיזבון דודו להכריז על עצמו כבעלים של זכויות מסוימות בטאבו על סמך שני הסכמי מתנה. המשיבים, שהם יורשי אחיו של אביה של המבקשת, טענו כי החתימות על הסכמי המתנה זויפו וכי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי. עוד טענו כי תמיד טיפלו בזכויות הנדונות וכי העותר לא שינה את עמדתו על בסיס הסכמי המתנה. בית המשפט קיבל את טענת העותר כנגד חלק מהמשיבים, בקובעו כי הסכמי המתנה תקפים וכי העותר לא התמהמה בהגשת תביעתו. בית המשפט הסתמך על עדותו של עד ועל הראיות התיעודיות הקיימות כדי להגיע למסקנה כי הסכמי המתנה אכן נחתמו על ידי המשיבים וכי דודו של העותר קיבל את הזכויות במתנה. עוד קבע בית המשפט כי הזכות לחזור בה ממתנה היא אישית ולכן יורשי נותני המתנה אינם יכולים לחזור בהם מטעמם. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת המשיב 1 כי זכותו לחזור בו מחובתו לתת מתנה. בית המשפט מצא כי העותר לא הביא ראיות מספיקות לכך שמצבו השתנה בעקבות הסכם המתנה, ועל כן זכותו של המשיב 1 לחזור בו מהבטחתו. משכך, נדחתה תביעת העותר כנגד משיב זה. עוד קבע בית המשפט כי אף אחד מהצדדים לא יישא בהוצאות, נוכח ההצלחה החלקית של תביעת העותר.