ת"א 3748/05

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2004, תבע את הנתבע לפיצויים. אין חולק כי הנתבע אחראי לנזקי הגוף של התאונה. המחלוקת נסובה סביב מידת נכותה של התובעת, והאם התאונה גרמה להפסדי שכר או פגעה בכושר ההשתכרות שלה. בית המשפט מינה פסיכיאטר אשר העריך את מצבו הנפשי של התובע בעקבות התאונה. מחוות הדעת של המומחית ומעדותה של התובעת עולה כי היא סבלה מפוסט טראומה ודיכאון, עם נכות זמנית של 20% שירדה ל-5% נכות לצמיתות. בית המשפט לא מצא סיבה לסטות מהערכת המומחה. התובע ביקש פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר, שלטענת הנתבע אינם קשורים לתאונה. בית המשפט הכיר בקשיים בקביעת הפסדי השכר המדויקים, שכן התובע היה דוקטורנט עם הכנסה חריגה. בית המשפט החליט לפצות אותה באומדן ופסק לה 44 אלף שקל על העבר. באשר לניכוי כושר ההשתכרות, דחה בית המשפט את טענת הנתבעת להגבלת השכר בשכר הממוצע במשק. תחת זאת, היא קבעה כי שילוש השכר הממוצע במשק הוא סביר, בהתחשב בהישגיו הלימודיים ובמצוינותו של התובע. בית המשפט התחשב גם ביתרת נכותה של התובעת ופסק לה 73,000 ₪ בגין ניכוי כושר ההשתכרות, המהווים כ-40% מהחישוב האקטוארי המלא. לתובעת נפסקו 15,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, כפי שנגרם לה בתקופה שלאחר התאונה. בקשתה לפיצוי בגין סיוע בשכר נדחתה מאחר שהנכות הצמיתה לא הצדיקה זאת. לתובע נפסק סך של 8,000 ₪ בגין הוצאות טיפול נפשי בעבר ובעתיד. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 140,000 ₪, כולל הפרשי ריבית והצמדה. סכום זה כלל שכר טרחת עורך דין ומע"מ, וחויב לשלמו עד ליום 1.6.2009.